אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

כשאני נפרדת מבני אדם (גם מחברות) אני עושה את זה בצורה הכי מגעילה שיש 

כי ככה זה עוזר לי להתקדם.

כן זה רעיל ומכוער.

אז אני חוסמת מכל מקום ומשתיקה עד שאני מחלימה.

זה גם די אגואיסטי אבל זה מה שעוזר לי.

זה פוגע אני יודעת

אבל ככה זו מי אני.

שאני מחלימה אני

מוציאה מהכל,

לא במטרה שהוא יפנה או משהו אלא בידיעה שאני יודעת שהחלמתי וככה יותר קל לי.

כי אני שונאת לחסום ולהשתיק אבל לפעמים צריך לעשות דברים אנוכים כדי להתקדם.

אז היום דווקא קמתי בסדר,

לא בכיתי והשלמתי עם זה שהלב יכאב וייקח עוד זמן.

אז החלטתי שמהיום אני חוזרת לעצמי ולא משנה מה.

אני מפסיקה להיות מרירה 

ובוחרת בשמחה עד כמה שהייתי שמחה🙄

🙃

*אני עדיין לא פנויה להכרויות תודה רבה*