אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

"..אל תיתפס באילנות גבוהים,

אל תחפש את מה שאין בחיים,

תהיה קל כמו רוח,

מלא מצב רוח,

כל יום אתה לומד משהו חדש על הדרך,

לך עם הרגש אל תפחד להתמודד..."

 

לפעמים אני מרגישה צורך לכתוב את עצמי בלי סוף,

לרוב שאני כותבת אני מאזינה למוזיקה אשר מביאה לי את המוזה.

לאחרונה אני באפ ודאון, שבא והולך וזה בעקבות התקופה המטורפת שאני עוברת.

אני יודעת שאני מאד מוזרה בחשיבה שלי,מוזרה כאישה שהחברה מכתיבה לנו איך להיות.

ואני חושבת שוב על הצורך הזה שבארץ חייב שהכל יהיה מקוטלג לפי קטגוריות.

ואני תוהה מתי אנשים יבינו שיש הרבה בתוך בנאדם אחד.

לפעמיים בא לי לנסות לכתוב שיר/ספר אבל אני כלכך חסרת בטחון לגבי הכתיבה שלי,

אני פשוט יורה מילים לדף ריק ומרגישה את הצורך להוציא את הרעל.

ואני נתקעת שוב בלופ הזה שהמוזה שלי תקועה לי וזה מחרפן אותי.

התמונות כאן באות לכסות משהו שאני עוברת ואני עדין לא יודעת מה זה וזה מחרפן אותי.

תהיות כל היום מעסיקות אותי ואני קצת חוששת להעתיד שלי וחוששת לבחירות שעשיתי.

הכל מבולגן כאן וזה עוד יותר מחרפן אותי.

אבל מה אני יכולה לעשות שהמוזה מחליטה שאזרוק הכל ככה.

"...אני לא יכול לשקר לעצמי, ולהיות מישהו אחר
מגיע לי להיות שלו, מגיע לי יותר
לא להתפשר על קשר לא להיות תמיד זה שלוקח הכל ללב ואף פעם לא משחרר
כל אחד והבריחה שלו.

ואני נרקומן של מבוכה, ליצן ללא מנוחה
שליטש את התבוסה, חידש את החולשה, קידש את הבושה
והפך את הקומפורט זון לממלכה שלו
מה אם לא אגשים את אותו חלום נשגב
ואולי כולם מסתלבטים עליי מאחורי הגב
שאנלא מספיק חכם, לא מספיק יפה, לא מספיק מבין
לא מגניב, ולא בלב העניינים
אולי האושר הוא בחירה
ורק אתה מחליט מה טוב, מה רע, את גודל הצרה
לצאת מעבדות לחירות ולהסיר את הגזרה
כי יש ברירה, כי יש ברירה
אני מסרב לחזור ללופ הזה, לאותו מבוי סתום
זה לא היעד זה הדרך, יש לי דלק יש כיוון
לא חולם להיות המלך לא חולם להיות כלום
רק להיות עצמי..."

אני חושבת שאני על סף התמוטטות.

התקופה הזו מאד קשה לי.

בעלולי מנסה להכיל אותי, אבל כמה הוא יכול?

אני מרגישה שלאט לאט אני מתכנסת לעצמי ומנסה להתמודד עם הכל לבד.

קשה לי, החודש הזה קשוח לי.

רגע אחד לא היה לי לעצמי וזה לא חשוב כל כך,אבל אולי זה מה שאני צריכה?

אבל אין לי אפשרות לזה כרגע,אני צריכה לרוץ ולרוץ ולהתמודד ולטפל  ולהיות.

כי אני בחרתי בזה.

ואני לא מתחרטת לרגע, אבל עד שזה לא מגיע אי אפשר באמת לדעת למה לצפות.

אני רוצה את החיים שלי בחזרה.

אני רוצה את החיים שלנו בחזרה,

אני רוצה לחזור לעצמי.

אבל בינתיים אני חוזרת למסכה 

ואומרת שהכל טוב.

אני בסדר, גמור.

"..במקום לראות את חצי הכוס המלאה, שפוך הכל לכוס קטנה, אני
, אלוף בלעזור לאחרים אני, לא לעצמי,
לא לעצמי רק לא לעצמי.
ואיך אפשר לאהוב אותך כשאתה לא אוהב את
עצמך,

כותב שירים בגוף שני, על מי אתה עובד?

סליחה, על מי אני.?.."

קורה לנו שאנחנו מתכננים מלא דברים בחיים וזה לא יוצא לפועל.

לפעמים זה מבאס ולפעמים זה מקל על אותה פעם.

לאחרונה פתחתי תחביב, לרוץ קדימה, לגרום למוח שלי לפעול בלי סוף, במקום לתת לו לנוח.

אני לא יודעת אם זה קשור לשינויים שאני עוברת כרגע או לתקופה הזו שתעבור כבר אינשללה.

אבל בהחלט זה תחביב מבאס, כי אני רגילה לזרום.

יש בעיה או סיטואציה מסויימת אני פותרת אותה באותו הרגע ולא חושבת על מחר.

אבל בגלל התחביב הזה התחלתי לחשוב על מחר,מחרתיים ועל עוד שבועיים.

התקופה הזו לימדה אותי לא לצפות לכלום,לנסות לשחרר את הסטרס שאני נמצאת בו,

ולנשום עמוק.

לקחת הפסקה מהמירוץ הזה ולהסתכל על הווה.

ולהבין מה עושה לי טוב כרגע?

האם זה טוב לי כל המחשבות האלו כרגע?

והאם אני צריכה להיות בת יענה לכמה שעות להשקיט את המוח?

עדין לא הגעתי למסקנה מה הכי עושה לי טוב.

מקווה שאגיע אלייה.

האלו פשוט מדהימות אני חולה עליהן😍

 

"...כל היום הלב בוער
לא יודע לכבות או לעורר
את הרגשות שלי אני שומר 
לא מספר לאף אחד

כבר תקופה אני על אוטומט
יורה לכל הכיוונים תמיד כמעט
פוגע לא פוגע
נוגע לא נוגע

ושיילכו כל הפחדים שלי קיבינימט 
אני בונה הכל חדש אבל לאט לאט
לא מפחד להיפגע
גם אם כל יום אתחיל מהתחלה

אני צריך אהבה 
למות מגעגועים
שיעופו פרפרים בלב שלי 
משהו לא עובד כל כך אצלי
בכלל עוד יש אהבה
או סתם בוער לי בפנים
אני סוחב את המציאות הזאת איתי 
מרגיש כל כך לבד בעיר שלי

אני היום לא מצטער
אין בי חרטות אני רוצה יותר
ניסיתי לשנות גישה לרוץ מהר
לא מספר לאף אחד

ושיילכו כל הפחדים שלי קיבינימט 
אני בונה הכל חדש אבל לאט לאט
לא מפחד להיפגע
גם אם אתחיל הכל מהתחלה 

אני צריך אהבה 
למות מגעגועים
שיעופו פרפרים בלב שלי 
משהו לא עובד כל כך אצלי
בכלל עוד יש אהבה
או סתם בוער לי בפנים
אני סוחב את המציאות הזאת איתי 
מרגיש כל כך לבד בעיר שלי

כבר תקופה אני על אוטומט
יורה לכל הכיוונים תמיד כמעט
פוגע לא פוגע
נוגע לא נוגע

אני צריך אהבה 
למות מגעגועים
שיעופו פרפרים בלב שלי 
משהו לא עובד כל כך אצלי
בכלל עוד יש אהבה
או סתם בוער לי בפנים
אני סוחב את המציאות הזאת איתי 
מרגיש כל כך לבד בעיר שלי..."
 

"..הכל עניין של זוויות
פותח את הבוקר עם המון אפשרויות
הכרתי את עצמי יותר פתרתי בעיות
מפה זה רק לבד,
הולך גם בלי לראות
עיוור לסיטואציה זה עוזר לי גם לחיות
וגם אם על הדרך קצת נכנסתי בקירות
קיבלתי ים סטירות,
שחררתי את הכל
הבנתי שאני לא כל יכול
מותר גם לפעמים פשוט ליפול.."