אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

עוד מעט עבר שבוע מאז הבשורה שאת לקחת את חייך,

אני לא מאמינה לזה, לא מאמינה שבחרת לעשות מעשה כזה, אני עדיין בטוחה שרצחו אותך.

כן רצחו אותך,אותן נשמות טועות שבאו לעשות לך רע, כאלו זה איזה משחק בשבילם.

אבל הם לא יודעים שיש השלכות למעשיהם.

יקרה שלי,קוק שלי.

אל תדאגי אני אדאג שהם ישלמו,שהם ישלמו על כל מה שהם עשו לך.

לא הגיע לך שומדבר מזה!.

ואת חתיכת בהמה,איך את מרגישה שעכשיו היא לא כאן?

כן כן האשמה עלייך,את רצחת אותה.

ואתה, איך אתה מרגיש אחרי שהתעללת בה?

כן גם אתה אחראי לרצח הזה.

היא לא לקחה את חייה, אתם רצחתם אותה.

יפה שלי,אני כל רגע חושבת עלייך.

ואומרת לעצמי,אני יודעת שרצית רק  לפרוק,אבל אולי הייתי יכולה לעשות יותר?

אני אוכלת את עצמי מבפנים.

שמרי עלינו מאיפה שלא תהיי, אור יפה, געגועים.🖤

נ.ב אתם יכולים לדווח כמה שבא לכם,אני אעלה את הפוסט הזה שוב ושוב.

אני מרגישה שבתוך כל האמהות הזו,

די וויתרתי על עצמי.

אני כבר בקושי יוצאת ובקושי עושה את הדברים שאני אוהבת.

כן,ותגידו לי שזה לא אמור להיות ככה,שאני יכולה להיות גם אמא וגם לעשות את הדברים שאני אוהבת.

אבל זהו שאצלי זה לא ככה.

לפחות לא בגיל הזה שהיא עוד פיצית.. (בעיני).

אני חייבת להיות 100 אחוז אמא,למרות שלדעתי אני לא אמא כזו מצוינת ולא אם השנה.

אבל עדיין חשוב לי מאד להיות שם תמיד בשבילה,לפחות לנסות.

ותמיד שאני יוצאת אפילו לשופינג זריז,אני מרגישה רגשות אשם ופחד תמידי שעכשיו היא בוכה ורוצה אותי ואני לא שם.

זה שובר אותי.

מקווה שזה יעבור מתי שהוא וחיי החברה והבילוי יחזרו לי.

ואוכל להיות מי שהייתי.

אין לי איך לתאר את גודל הכאב בלכתך.
אני מקווה שהנפש שלך מצאה קצת רוגע איפה שאת לא נמצאת.

מגיע לך את כל הטוב בעולם,
לכל מקום שנכנסת היית נקודת אור.

איפה שלא תהיי עכשיו,אני מקווה שסוף סוף טוב לך.

ומקווה שמצאת את אושרך.

אני בהלם ובשוק,לא מצליחה לעכל את הבשורה.

כן לא נפגשנו, אבל מי כמוך יודע שחברות וירטואלית שווה לחברות מציאותית.

תודה לך שהיית אוזן קשבת, ברגעי הקשים.
תודה לך שהטרלת איתי שהיה לי צורך בזה,
תודה לך על חוכמת החיים שהענקת לי בהצעותיך.
ותודה לך על כל רגעי השמחה והצחוק שגרמת לי.

תנוחי ברוגע ,בשלווה ובשלום על משכבך.

ומקווה שנפשך הפסיקה לחפש אחרי השלווה שהיית זקוקה לה.

אוהב אותך לעד.

                         נל 🖤

חלונות הראווה שבחנות,

מתנפצים כמו הלב שלי.

פעם הוא היה שלם היום הוא שבור.

אני לא יודעת מה היה הרגע של התנפצות,

מה גרם להכל להשבר.

יש ימים שהוא מנסה להתאחות,

ואז אני שוברת אותו שוב.

האם אני מזוכיסטית? כנראה.

אבל זה גורם לי משום מה להרגיש שלמה ככה.

אולי מהרגל, אולי כי אני סתם נכה נפשית.

אבל לב שבור,

נותן לי להרגיש שלמה. 

כמו שדם, מרגיע אותי.

היש טוענים שיש מצב שאני ערפדית

או ייצור מהאופל.

אני טוענת שאני אדם שנולד מהאור אל החושך.

הכלבה שלי.. יודעת למה היא מיועדת 😁

בוקר טוב😁

היום שוב דיברו עלייך סביב השולחן,

אני בקושי זוכרת איך אתה נראה ואין לי בכלל זיכרונות ממך.

אתה רק לפעמים צץ לי בחלומות.

אמרו שלקראת הסוף לא עזבת אותי,לא הסכמת שאף אחד יקח אותי ממך.

אפילו לקלח אותי לא הרשאת כי היה לך קר ופחדת עלי.

עכשיו כשיש לי מחבלת, עצוב לי שלא זכית להכיר אותה ,למרות שאני יודעת שאתה בטח מלווה אותה מאיפה שלא תהיה.

אמרו שהיה לנו קשר מיוחד אהבה בין סבא לנכדה שלט הבינו.

כשנפטרת הייתי בערך בגיל שנתיים,ותמיד מספרים שהייתי לוקחת את הליכון שלך ומחפשת אותך בכל החדרים .

כל הזמן שמעלים אותך אף על פי שאני בקושי זוכרת אותך אני בוכה.

בוכה כי אני רואה את הבן שלך עם הנכדה שלו ובטוחה שככה היינו,לפעמיים אני חושבת שיש בה משהו ממך.

כי היא עושה את אשתך מאושרת יותר מאי פעם והיא ממש אוהבת אותה.

סבא שלי,

אתה חסר לי מאד וזה מוזר,כי חוץ מהפרצוף שלך אני לא זוכרת ממך כלום.

אני מקווה שאתה נח לך שם איפה שאתה לא נמצא ואתה גאה בי ושאני עושה אותך מאושרת.

"...רק מול האור,

אפשר לראות אותיות שנכתבו לך בדמעות,

הן מספרות לך,

הן מספרות

יש לך מקום.. "