זה קרה בערב סתווי אחד.
זה היה כשחיכתי לו חסרת סבלנות, נוטפת וחרמנית.
היינו חצי שנה ביחד ועדיין הייתי מקדימה לכל דייט כשהוא היה מאחר.
כזה הוא היה אחד שלא שם על אף אחד ובא בזמן שלו.
אחרי חצי שעה של המתנה, הוא הגיע, עם חיוך כובש, נראות מחשמלת ועם העיניים הכי מהפנטות שיש.
רצתי אליו לחיבוק מוחץ כזה, כי ככה אני אוהבת וגם הוא.
הוא לחש לי: " מה גרם לך כלכך להרטיב קטנה שלי, זה שחיכת לי כל כך הרבה זמן אחרי ששבוע לא התראינו, או הידיעה שאני הולך לחיות בתוכך כל הסופש?"
ברור שזה גרם לי עוד יותר לנזול.
לפני שזזנו לבית שלו, אכלנו איזה משהו קטן יחד, רכבנו על האופנוע שכל הדרך הוא שר לי עד שהגענו אליו.
שהגענו אליו לא היה כלכך הרבה זמן שהייתי לבושה, הייתי עירומה כל הסופש שהוא מזיין לי את הצורה מכל חור.
וככה פתאום הוא השתקע בתוכי לנצח כאלו מעולם לא הייתי שייכת לו כמו ברגעים האלו.