לבכות במשך שעות להוציא את כל הרעל מתוכי,
לתת להכל לצאת ולהתנקות.
אפילו לאדם שאני מספרת לו הכל,הכל אני לא מוצאת את המילים לספר לו מה אני חווה.
זה קשה,
אני לא אחת שמספרת מה עובר עלי,
אני לא רגילה לספר לאף אחד אני רגילה להתמודד עם זה לבד ורק אחרי שאני עוברת את זה לספר מה עברתי.
רק לאחד הצלחתי ממש לספר מה אני עוברת במילים,אבל שוב אני לא רוצה להציק או לשגע אותו.
ואני גם לא יודעת מה להגיד לו?
אגיד לו, שיש שעות ביום שאני מרגישה מאושרת ושמחה ויש שעות בא לי פשוט להעלם?
אגיד לו, שאני בסדר עם המעשה בגדול אבל קשה לי עם התהליך?
מה אגיד לו, שיש פעמים שפשוט בא לי להיות שקופה ולהרגיש מה זה להיות כלום?
ומה בדיוק הוא יעשה עם המידע הזה?.
אני מרגישה כמו עלה ברוח שבשנייה אפשר לשבור אותו,אולי פתאום הכל נופל לי?
ואני מתחילה לעכל ולהפנים מה עברתי בחצי השנה האחרונה?
אני לא יודעת,
לבינתים אני כותבת פה,אולי זה מה שיעזור לי.
אני לא צריכה שתשאלו אותי מה קרה או מה יש,זה לא בשבילכם זה בשבילי.
