אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

אני רוצה לכתוב מלא דברים,

אבל המח ריק.

חסר כל יכולת להתבטאות.

וואלה זה חדש לי.

מה שלא חדש לי,

זה הקושי שלי להתמודד עם עצמי.

לבוא ולשקף את מה שאני רואה מולי,

לתת ביטוי לחפירות שבי.

קשה לי,

אני מניחה שלכולם קשה.

אבל הם לפחות יותר אמיצים ממני

ומנסים לפתור דרך עזרה חיצונית.

אני הייתי עוזרת לעצמי,

בלחתוך ורידים כידי לראות דם זורם,

בסקס חסר משמעות

וכיום בלהדחיק בלי בסוף .

אני מרגישה שהגל הראשון של הצונאמי מגיע,

מקווה שאצליח לשרוד 

אותו.