לפני שנתיים. 23 בספטמבר 2022 בשעה 2:47
יש דברים שמסתבכים בחיים,
אז חזרנו להתחלה הילדה שלי מורדמת ומונשמת עד תאריך לא ידוע,ואני לא מסוגלת לעזוב אותה לבד.
המצב שלה התדרדר ואנחנו הולכים לתהליך יותר מסובך ממה שחשבנו.
כאלו כמה הילדה הפיצית הזו צריכה לעבור?
לא מספיק?
לפעמים החרטה מגיעה לה ואני אומרת לעצמי, למנ לא הקשבתי לרופאים והייתי מפילה,היא הייתה פחות סובלת פחות היא בכלל לא הייתה סובלת.
אבל מצד שני איך אני אוכל לרצוח יצור שנמצא אצלי בבטן ואני מרגישה אותו כל יום ויום?
אימהות זה דבר חרא ומעצבן הרגשות אשם אף פעם לא עוזבות אותך גם שאת מנסה שהן יעזבו.
לכבוד השנה החדשה שתכף מגיעה,אני מאחלת לי שנה של בשורות טובות ובריאות מלאה לקטנה שלי.
