לפעמים אני מרגישה מלוכלכת, לא בגלל שעשיתי משהו או שחוויתי משהו.
פשוט מרגישה ככה.
כן חלקכם חושבים שאני מדהימה מוות עם אופי מושלם
ואני באמת כזו.
אבל לפעמים אני חושבת שאני מושלמת מבלי המדהימה,וזו לא שלמות זכה וטהורה.
זו שלמות של כאוס ואופל,שנמצאים אצלי לרוב.
אנשים אוהבים לרכל,ואני תמיד הייתי במרכז הריכולים מאז שהייתי ילדה קטנה אני רגילה לזה,
ואולי זה בגלל שמאז ןתמיד הייתי במרכז,לא הייתי מלכת הכיתה אבל בהחלט הייתי חברותית מאד ותמיד במרכז התשומת לב,בין אם רציתי ובין אם לא.
(כן כן גם במציאות אני כזו.)
וכמו שאמא שלי תמיד אמרה לי "אל תתיחסי אליהם הקנאה הורגת"
שאספר שרק בגלל הקנאה הזו הייתי הולכת כל שני וחמישי שיוציאו לי את העין הרע כי אמא שלי הייתה בשגעת שמדברים עלי כל היום. 🤦🏽♀️
עכשיו אני לא יודעת למה אני תמיד במרכז או תמיד מקנאים לי,אבל מאז ומתמיד זה לא עניין אותי.
אני יודעת מה אני ומי אני ואני לא חייבת לאף אחד הסברים והוכחות.
יש אנשים שיאהבו אותי ואנשים שלא יסבלו אותי,וזה בסדר גמור כי אני במילא לא חובבת את רוב הבני האדם ביקום.
הרגשה של הלכלוך הזה גורמת לי להשאב שוב לדאון הזה,
הדאון הזה שהשפל במזל שלי מגיע, אני שם.
זה לא דאון של בכי ועצב,זה דאון כזה רגוע,
שאני נכנסת לזון כזה של שקט רוגע ואני לא בהיי המטורף ותוססת.
ואני אוהבת את הדאון הזה,
הוא נותן לי להבין מלא סיטואציות ופיתרונות לכל מיני דברים, וכמובן התבוננות באני העצמי שלי,שתמיד נותן לי תובנות אם אני צריכה לשנות באופי שלי דברים או שאני צריכה להשאר כמו שאני.
(אני קוראת לו דאון כי הוא מגיע אחרי היי מטורף )
