לפני שנה. 28 בינואר 2023 בשעה 17:56
שבת ראשונה שנסענו לסבתא שלי כל המשפחה אחרי שבערך 3 שנים לא הייתי שם.
היה לי בסדר בהתחלה,ואז בן דוד שלי בא ובדיוק נולד לו הילד השלישי לפני שבועים.
כמובן שלא יכלתי להתאפק וישר הרמתי אותו.
בהתחלה לא כזה היה לי קשה אבל אח"כ פשוט נשברתי.
התגעגעתי אליה כל כך,
ועפתי לחדר ופשוט בכיתי, לא יכלתי לצאת בערך שעתיים מהחדר.
זה פשוט הציף לי את הכל.
וצף לי לאחרונה התמונה שאבא שלי מחזיק אותה ומלווה אותה בפעם אחרונה לבית החדש שלה מתחת להאדמה.
אבל לפחות הצלחתי לעבור גם את זה.
בסופש הזה הצלחתי ליסוע לירושלים לבד בלילה ולהתגבר על החרדה שהייתה לי באמצע.
וחלקית על החרדה להרים תינוקות שרק נולדו.
אני לא מוותרת על להתמודד עם החרדות שלי,ולא מוותרת לעצמי.
רק ככה אתגבר באמת על העצב ואולי מי יודע על האובדן הקשה.
