שכל כך הרבה אנשים מהמדינה הזו מצטרפים למשפחת השכול.
את מבינה עד כמה החבר'ה הישראלית אחרי כל כך הרבה אבדות ומלחמות לא יודעת איך להתנהג במצבים כאלו.
בטח כל משפחה תשמע
"הזמן יעשה את שלו"
" תראי הכל יעבור בסוף ויהיה יותר קל"
"אלוהים לוקח רק את הטובים"
"זה מה שרצה אלוהים"
ועוד משפטים סתומים כאלו שלא תורמים לאף אדם שמתאבל.
אני נל, ואני אמא שכולה.
אני לא חלק מהשכול הנוכחי איבדתי את הילדה שלי בגלל שהיא הייתה חולה,אבל בהחלט אמא שכולה.
הזמן לא ירפא את כל הכאבים שלכם,
הזמן לא יעשה את שלו.
אתם אף פעם לא תשכחו אותם,
גם אם ממש תנסו.
הם חיו יחד איתכם תמיד.
אז אל תבנו על "הזמן יעשה את שלו" או "שהזמן ישכיח לכם את הגעגועים העזים שאתם חשים"
זה פשוט לא,
זה פשוט יהפוך להיות חלק ממכם,הגעגועים,האבל והעצב.
אתם פשוט תלמדו לחיות יחד עם כל זה,ואכשהו לנסות לתפקד בעולם שלא עצר מלכת בזמן שאיבדתם את יקריכם.
זה הלם להבין,
שאת כרגע חווית אובדן,והעולם ממשיך כרגיל וכולם גם מצפים ממך להמשיך כרגיל.
זה לא שלפני שנייה הייתי אמא ל 2 בנות חיות
ובין רגע הפכתי לאמא של בת אחת חייה והגופה של הבת השניה נרקבת באדמה.
זה קשה להתמודד עם זה.
בהתחלה - אתם לא תרצו לקום,לא תרצו לחיות,תרצו להיות איתם איפה שהם לא נמצאים.
אל תחשבו שזו תהיה תקופה והיא תעבור,יש ימים שאני עד היום מסתגרת במיטה ואין לי כוח לקום ועברה רק שנה וקצת.
וזכיתי להיות איתה רק 10 חודשים.
מה תגידו אתם שזכיתם להיות איתם חצי מחייכם?
אובדן של אדם קרוב,
זה קשה,
אובדן של ילד/ה,
זה אכזרי.
תנו לזמן לעשות את הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות,לתת לכם לחיות יחד עם האובדן והאבל ולא לצד זה,כי זה לעולם לא יהיה לצדיכם,זה תמיד יהיה חלק בחייכם.
חלק שישאר איתכם תמיד ולא משנה עד כמה שתנסו להכחיש זאת,זה יהיה חלק ממכם לתמיד.
יהיו שתי חלקים בחייכם,החלק שלפני והחלק של אחרי.
ובחלק של אחרי,אתם תהיו אנשים אחרים כי לא משנה עד כמה תנסו לחזור להיות מי שהייתם,אתם לא תהיו אותו אחד.
אנשים תמיד ינסו להאיץ בכם לחזור לחייכם במהירות,כאלו זה מה שירפא את הטראומה,אבל אל תקשיבו להם קחו לכם כמה זמן שאתם צריכים כדי לעבד,לעכל ולקבל את החלק הזה מחייכם.
כי הוא/יא לא יחזרו,
והחור הזה שיש לכם בלב,שאתם מרגישים שהוא לא מתמלא,עד כמה שאתם מנסים לשדר עסקים כרגיל.
הוא לא התמלא,
הוא רק יהפוך להיות בצורה שלהם.
