בעיות בתקשורת תמיד היו לי,יותר נכון מאז שהייתי צריכה להיות גם אמא וגם אחות גדולה וגם להיות ילדה.
כולם חושבים שהילדות שלי הייתה נהדרת,כי יש לי הורים כל כך טובים.
שזה נכון ההורים שלי מעולים ואני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם אבל זה לא היה תמיד ככה.
רוב הילדות שלי ההורים שלי חיו סביב עצמם והבעיות שלהם ולא רצו לטפל בחוסר התקשורת שיש בינהם.
וזה השפיע עלי ועל אחותי המון,היו בקרים שהייתי מתעוררת מזה שאמא שלי פתחה את החלון בחדר שלי (הוא היה מאד נמוך) וקפצה ממנו ואבא שלי פשוט יצא מהדלת עצבני ואני ואחותי היינו צריכות להתארגן לבד לגן/בית ספר.
היה מקרה שפשוט אמא שלי גנבה לו את האקדח ואיימה שהיא תתאבד אם הוא לא יעשה א,ב,ג. ואני הייתי צריכה להכניס את אחותי לתוך החדר ולסתום לה את האוזניים ואני הייתי צריכה לשמוע הכל.
היו לילות שאבא שלי לא היה חוזר,והיו שבועות שפשוט אמא שלי הייתה נוסעת לאמא שלה ואני הייתי המקשרת בינהם.
עד שהם הבינו שהם הבעיה ויש להם בעיה בתקשורת, כבר הייתי נשואה.
וזה השפיע עלי מאד במערכות יחסים,כי זה מה שאני מכירה ויודעת.
אני לא הייתי יכולה להיות חלשה מול אחותי ולומר לה שאני מפחדת/חוששת ושלל הרגשות.
הייתי צריכה לסגור את כל הרגשות בקופסא ופשוט להיות חזקה בשבילה,וזה אומר להכיל אותה בזמן שאני לא יכולה להכיל את עצמי.
אתמול היה לי התקף חרדה קטן,
ופשוט נעלמתי,הוא די נלחץ אבל לא ברח.
הוא בחר לומר לי איך הוא מרגיש ולומר לי שהוא דואג לי.
ואני הסברתי לו מה עבר עלי וממה זה נבע.
לא התעצבנתי,לא עשיתי דרמה ולא כעסתי.
הגשתי לו את עצמי ככה חשופה,ואמרתי לו את האמת.
שיש לי בעיות אמון ואני עובדת על זה וגם הוספתי שאם הוא בוחר לא להמשיך עם זה אז הכל טוב,כי אני מבינה שלא כולם מצליחים להכיל.
הוא כרגיל אמר לי לשתוק,ולהפסיק להקליד שטויות.
וואלה זה נחמד שיש מישהו שלא בורח אלא מחליט להשאר גם עם כל הפאקים שלי.
וזה מפחיד אותי,
כי הבעיות האמון שלי תמיד ספקטיות ותמיד הן מכניסות לי תסריטים למוח שאולי כל זה לא אמיתי וזה סתם משחק כדי להכנס לי לתחתונים.
אבל הפעם החלטתי להלחם בהם,ולתת להם לנוח.
ולהנות מהרגעים שעושים אותי מאושרת ושמחה,גם אם הם בגללו.
♥︎
