אני נשבעתי לעצמי,שלא משנה מה קורה, אני לא נותנת לאף גבר להכנס לי ללב,לפני שהוא נכנס למוח.
לא נותנת לו להרגיש את האיבר היפה הזה פועם בשבילו.
נשבעתי לעצמי שאני אפעל מהשכל ולא מהרגש, כי כשהרגש פועל אני יותר פגיעה,
נשבעתי לעצמי את הדברים הללו,
כי נמאס לי שרוב הגברים שהכרתי הרשו לעצמם לעלות על משאית ולדרוס לי את הלב הלוך ושוב הלוך ושוב, עד שכל הרסיסים התפזרו למרחבים, ואני זו שהייתי צריכה לרוץ לבד במרחבים האלו,עם חוט ומחט ביד ולנסות למצוא כל רסיס ורסיס של ליבי ולנסות לחבר אותו שוב ושוב כדי שיהיה שלם,אבל השלם הזה היה לא שלם מושלם,הוא היה שלם עם הרבה חורים,תפרים ואי יציבות של רסיסים תפורים ולא יציבים.
אני נשבעתי לעצמי,
שלפני שאתן לאיזה גבר להכנס לי ללב,אני אציב לפניו,חומה מהלבנות הכי קשות וחזקות שיש,כדי שהיא תשמור עליו.
תשמור על הלב השלם ולא המושלם שרצה רק לפעום מאושר בשביל מישהו אחד ומיוחד.
ומה אני אעשה עם התמימות הזו שבאה איתי לכל מקום,ושאני מנסה לראות את כל הטוב הזה בכל אדם,ולפעמים אני נותנת פתח בחומה,רק כי אני מקווה שאותו אדם הוא האחד שיבוא לרפא את הלב שלי,
אבל שוב פעם מגלה שהוא רק בא לדרוס אותו כדי שזה ייתן לו הרגשה שהוא יותר חזק אבל שנינו יודעים שזה הופך אותו ליותר חלש.
שתבינו הלב שלי לא מושלם אבל הוא הכי חזק שיש,כי כשיבוא האחד שיצליח לעבור את החומה,ויראה את הלב החבול עם מלא תפרים,הוא יהיה הכי מאושר בעולם.
כי הוא ידע,שהלב הזה למוד קרבות,הוא ידע שהוא נפל וקם אלפי פעמים.
וברגע שיהיה קצת חושך והאור לא יכנס מבעד החלון הוא ידע שהלב הזה יעשה הכל כדי שרק קרן אור אחת תכנס,
הוא ידע שגם אם הוא ייפול לבד לתהום,הלב הלא מושלם הזה,יעשה הכל כדי שהיד שלו תהיה מספיק ארוכה כדי להושיט לו אותה,כדי שהוא יהיה יכול לעלות כל הדרך למעלה,מלמטה.
הוא ידע שלא משנה מה,גם כשרע הלב הזה יהיה לצידו,כי הלב הזה יודע הכי טוב מה זה להיות לבד,
כשאתה שבור לרסיסים ואין שום דבר בעינייך מבעד כאב,עצב,תשישות וכעס.
על אותו אדם שהיה בשבילך הכל ובין רגע הפך לכלום.
♥︎
