אַנְדַּרְלָמוּסְיָה

נראית כה אשמה כשנכנסתי,

עייניך היו רדופות, ידייך רעדו
וראיתי קו אדום דק פורח על ידך.
פרח ארגמן זדוני
נטיפי כאב דולפים על זרועך
נעלמים בקלות כזו בניגוב מהיר
מכוסים
נסתרים
מתחת לפלסטר ולשקרים ולשרוולים
מצופים בזיגוג של הבטחה אדישה
שזה עוזר
איכשהו .
כאילו חתכים עמוקים בעורך
יכולים להסיר את הצער,
נראת כה אשמה
כשנכנסתי
קפצת בעיצומו של צילוק עצמי,
ואני תוהה
אם שתיקתי הקנויה
תהיה מותך
ואני תוהה
אם חדר הכספות של נפשי
יכול להכיל עוד סודות
עוד חטאים מוסתרים
כל זה עולה על גדותיו על פני עורך
מדמם מתוך
קו אדום דק
שנחתך על אמת ידך.

(נלקח מתוך - "ליפול לתוכנו, ג'סינדה ויילדר" )