לפני 7 שנים. 1 בספטמבר 2017 בשעה 0:24
כשעצב חודר לעצמותי שוב, אחרי שנים שלא הרגשתי דבר.
אני מרגישה כל דבר, כל פיסת לב שבור, כל עצם שבורה וכל דבר ששבר אותי.
אחרי שנתתי לעצמי להעיז להרגיש,אני מבינה מה איבדתי כל השנים האלו.
שהייתי עובדת רק בצורה שכלית.
יש אנשים שטוב להם לא להרגיש ולהיות מכונות שכליות.
וזה בסדר.
אך אני לא יכולה לעשות את זה שוב.
ברגע שאני לא נותנת לעצמי להרגיש, אני לא מרגישה שום דבר.
אז אני מתכסה בשמכתי ומתחילה להוציא הכל החוצה.
יש שיגידו שמה שעברתי בחיי זו טעות , אך אני אומרת שזה השיעור הכי גדול בחיים שלי.
ואחרי שנים שכולם היו לפני וכולם היו מרכז הענינים.
היום אני לפני כולם ואני מרכז הענינים.
רק אני !
כשאהיה "מתוקנת".
אמשיך לתקן את הדברים שאני אוכל בעולם הזה.
