אני תמיד אומרת, שצריך להזהר מאלו שהם חברים שלנו מאשר מבני אדם זרים.
כי בסופו של דבר אנו מקבלים את הסכין בגב מהחבר שלנו ולא מהאדם הזר.
החשבתי אותך כחבר שלי,היית חבר שלי אפילו היית יותר.
עזרת לי אישית הרבה.
אבל מאותו יום שאמרתי לך שאני יותר לא סומכת עלייך ובצדק.
עיני נפתחו.
אני לא מצטערת על התקופה שהייתה לנו,אני יותר מצטערת על זה שננתי לך להיות חבר שלי ובטחתי בך.
יותר מצטערת על הדמעות שהורדתי בגללך,ועל תחושת האובדן שחשתי אחרי שהתעלמת ממני,ואפילו לא התנצלת על טעויותך.
אני לא יודעת אם מה שאומרים זה נכון או לא,אבל לא איכפת לי.
אט אט אני מתחילה לקבל את התמונה המלאה,למה לא רצית שאהיה בכלוב,למה לא רצית שאני אתערבב בקהילה ולמה לא הסכמת לי לדבר עם אנשים מסוימים שהיו ה"אויבים" שלך, בזמן שאתה משוחח עם כל מי שרוצה ברעתי.
אני חושבת שגדולתו של "שולט" הוא לבוא ולהודות בטעויות שהוא עשה , כי כמו שאתה אוהב לומר, "שולט" הוא גם בן אדם.
לא הסכמת לי לדבר עם רבים,שהרבים האלו עוזרים לי בהרבה כל כך תחומים ואפילו לא מבקשים תמורה.
אולי הסימן הראשון לזה שהקשר הזה לא היה טוב לי ,היה בפעם הראשונה שעברת את הגבול.
אח"כ דאגת לעבור עוד פעמיים את הגבולות אלו.
מה שנשאר לי להגיד זה שאני מאמינה שלכל אדם מגיע להסביר את מעשיו גם את הנוראיים ביותר.
ואני חושבת שאני בתהליך לסלוח לך,בעיקר כי זה משחרר.
מאחלת לך בהצלחה וללמוד מטעויותך.
