לפני 6 שנים. 3 במאי 2018 בשעה 18:03
הרגע הזה שאתה פשוט נוגע בנק' האושר שלי, ביום שאני הכי לא מרגישה טוב בו.
אתה פשוט נותן לי לדבר בלי סוף על התמכרות שלי, למרות שאתה עייף מת,אתה לא עוצר אותי לרגע אלא מכיל אותי, העיקר לראות את חיוכי.
ואני קצת מרגישה רע עם זה שאני לא נותנת לך לנוח, אלא מדברת ללא הפסקה על הספר ההוא והספר ההוא.
ואתה אומר שזה בסדר, שכייף לך לראות אותי כמו כלבה שרואה חטיף, שאתה רק זורק את המילה ספרים לאוויר.
ואני מרגישה שאני מתחילה להסניף ריח אחר, ריח שמביע דבר שאני לא רגילה אליו.
ריח של שינוי שעושה אותי יותר שלמה עם עצמי.
ואני מתה כל יום להסניף את הריח הזה במיוחד כשהוא תמיד שם מחזיק את היד בין הסנפה להסנפה.
🖤
