אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תסתמי ותפשקי

הבלוג הכי יצרי במזה"ת
לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 15:50

בואי לכאן
שבי לידי
אלטף את ראשך
ואקשיב ללמה ואיך
כשארגיש את הבל נשמתך
אדע עד היכן נגעתי בתוכך
הזמן אינו אומר לנו מאום
ונקום מחובקים בבוקר לעוד יום עמום
כשהאור הבוהק ביותר
הוא הרגע העתידי שאני יוצר
שכשאבוא לביתי ואת תחכי
שאוציא את הפלאג לאוויר החופשי


לפני 17 שנים. 22 במרץ 2007 בשעה 13:34

נמאס....
כמה כבר אפשר לראות נשלטות פונות לנשלטות אחרות בבקשה לרצות את אדוניהן בסשן כפול, האם הגענו למצב ששולטים יקרים כבר אינם מטריחים עצמם לבור את המוץ מן התבן ולמצוא להם שפחות ראויות נוספות, או שמא הם בעצם כל כך חוששים מזעם הנשלטת אם יציבו בפניה נשלטת חדשה צעירה, יפה וחכמה ממנה?
לעניות דעתי ההיסתתרות של שולט מאחורי הסאבית שלו, כאשר הוא הוא העומד מאחורי יוזמת החיפוש של נשלטת נוספת מביאה לביזויים של שאר השולטים אשר בריש גלי מעל גלי החלקיקים של האינטרנט אומרים במפורש "אני רוצה שתי נשלטות". בעצםהוא מביא לביזויים של זכרי האלפא אשר אינם חוששים לומר "אני רוצה הרבה נשלטות ואם יש לכן בעיה עם זה אני אחנך אותכן ככה שלא תהיה לכן בעיה עם זה".
אמרו לי להיכן נעלמו השולטים האמיתיים, אלה ששמים את עצמם לפני הנשלטת, ולא משוחקים ע"י הנשלטת בפסיכולוגיה הפוכה?

לפני 17 שנים. 22 במרץ 2007 בשעה 11:32

שמרי על צעד מדוד ובוטח
הקפידי על גב זקוף וסנטר מורם
הישרי מבט אל עבר העתיד
אל תוותרי על קשר עין עם גבר עמיד
אל תרימי קולך לעולם
העדיפי בגדים מחויטים, לפחות דרגה אחת מעל כולם
לבשי תחתוני תחרה ומשי יקרים תמיד
המנעי מתכשיטים זולים וגדולים
העדיפי תכשיטי יהלומים צנועים
אמרי את אשר יש לומר בנחרצות
ועמדי על כבודך בתקיפות
שמרי על נימוסים וגינוני שולחן
פתחי טעם באמנות והרחיבי את המגוון
אל תחייכי בפרהסיה ושמרי על רצינות
ולבסוף תגלי שלך שמורה מלכות.

לפני 17 שנים. 21 במרץ 2007 בשעה 12:36

בואי הנה ושבי לידי
אני רוצה לשים את ראשך בחיקי
הרכיני ראש
הישירי מבט
שאבי את שרביטי
עד עונג שבת
עינייך כלות, מעט דומעות
בגרונך מחנק ולא מדמעות
אושרי הוא סיבלך
סיבלך עבורי הוא משאת נפשי
אותך אטפח לנצח
ואגן עלייך בעזות מצח
את מתק שפתיי לא תדעי
כי תהיי עסוקה בלקק את עכוזי
אותך אוקיר ולא אפקיר
בזכותך בא על סיפוקו יצרי האדיר

לפני 17 שנים. 19 במרץ 2007 בשעה 6:51

אחרי שבטיפשותי מסרתי את האחת לזרמים ולמערבולות העולם, שקעתי בטיפה המרה.
לשמחתי לא היתי צריך להיות מפוכח שעות רבות מידיי ביממה ויכולתי להעביר את זמני יחד עם יעקב דניאל, ידידתה של האחת נתדפקה אחה"צ אחד על דלת ביתי, לאחר שיחה קטנה וקצרה התוודתה בפני כי שמעה אודותי גדולות ונצורות, לא עבר זמן מה ומצאתי עצמי לש את שדיה הנהדרים תחת כובד משקלי, לדאבוני האלכוהול של דניאל עשה את נזקיו בחלציי.
כשהתחיל משחק ההכנעה קשרתי את ידיה מלפנים בכבל עכבר המחשב, או אז התחלתי טוחב בעדינות את העכבר אל ממלכת האופל.
לבסוף ולאחר מספר סיבובים התיישב לו העכבר בנוחות במחילתו. אז נתפניתי להציבה על המיטה כשכתפיה מונחות על מראשות המיטה כשעכוזה מורם על רגליה האחוריות, לאחר שנמאס לי מלחבוט בכף העץ על ישבנה העסיסי ועורה המתוח החלטתי שמגיע גם לדניאל להנות. המראה היה כה יפה לפני ניצבה מלאכת מחשבת של כל פריק מחשבים, ג'ק היה נעוץ בישבנה של השניה, אמנם מרביתו בלטה החוצה, אך לשניה לא היו כישורי הרפיה של כוכבנית פורנו מעיירת ספר ברוסיה, מה לעשות אף אחת אינה מושלמת, כשאביזר המחשב מבצבץ לו מלפנים, החלו גניחות ספק בכאב ספק בהנאה מבעד לכדור המטקות התחוב בין שיניה של השניה, כנראה נהנתה זו האחרונה פחות ממני.
לאחר זמן מה התרתי את הגונחת, קיבלתי סטירה מצלצלת ונאום תוכחה, שאיני זוכר את משכו, שכן התעוררתי באמצע הלילה הלום אלכוהול כשהשניה אינה בנמצא.

לפני 17 שנים. 18 במרץ 2007 בשעה 16:26

היתה אחת, חייכה בנימוס, ציחקקה מכל שטות גם כפירקתי לה את ה"כוס".
היתה אהבה עדינות ורוך, לבסוף נתגלה כי כאב עדיף עליה לאין ערוך, תחילה נזדעזעתי חושי הפולניים אמרו לי כי טובה לא תצא מזאת, מייד התייחסתי אליהם בביטול והחלתי במלאכת המחשבת של שחררור כל היצירים, עשיתי כל מה שעלה על בדל מחשבתי, אך כמו לכל דבר טוב גם לכך היה סוף וכך כשהיתה בעונתה ואיברי בעכוזה עלתה המחשבה.
והיא היתה הראשונה שבזכותה עלתה התהיה, האם כל אישה רוצה להיות זונה? מייד עניתי לעצמי:
אחת רוצה להיות רק הזונה שלך.
אחת רוצה להיות זונה של כולם.
אחת רוצה להיות זונה כלפייך.
אחת רוצה להיות זונה כלפי כולם.
אחת רוצה שתרמוס אותה עד אובדן הכרה.
אחת רוצה לרמוס אותך.

החלטתי לעשות מעשה וזרקתי את הזונה, שתמצא מישהו אחר שידע להעריך את כישוריה במיטה ויצליח להתעלם מחוסר יכולתה להתעלות מעל עצמה.

מצאתי עצמי יושב אל מול הים, אדיש ולא נפעם.

האם אישה היא סתם חפץ, או שותפה לחיים? האם שותפה לחיים יכולה להיות חפץ?
שאלות אלה כה סבוכות עד שכשראיתי בשעון היד כי חלפה לה רבע שעה תמימה מחיי החלטתי לא להחליט.
בעבור זמן הבנתי כי כל אישה היא חפץ חלק מהזמן, החלק הזה של הזמן אינו תלוי רק בה, אלא גם תלוי במי ומה שנמצא בחברתה.
ברצותה היא מחפיצה את עצמה והופכת עצמה למושא תאוות גברים, ברצותם הופכים הם אותה למושא תאוותה (ולמרבה הפלא גם כשהיא ממש אינה מרגישה כך).

ועל כן תשובה ניצחת בפי לכל אדם, תאמר לי מי אתה ואומר לך מתי אתה באמת אתה!