לפני שנתיים. 5 בינואר 2022 בשעה 14:42
אחרי שלוש שנים אני מרגישה ערומה, בלי התזכורת של היד שעוטפת לי את הגרון, שאיתי כל הזמן ומחזיקה אותי יציבה בכל רגע ובכל מקום.
בכיתי לתוך הבטן שלך ודברים הכו בי אחרת, זו לא רק הזוגיות שחלקנו שנגמרת, זו גם השליטה שלך בי שמשתחררת, ואתה שמשחרר אותי.
זה כואב הרבה יותר, אבל איכשהו בזכות מי שאתה ומי שהיינו, גדלתי תחת כנפך להיות חזקה מספיק היום כדי לצאת לעולם. ואני אסירת תודה על זה, כל כך כל כך.
ועדיין, מרגישה ערומה, והיד על הצוואר מתאבלת.
