כבר כמה לילות שאני לא ישנה, ואז קמה אחר הצהריים ומגלה שהלך לי יום שלם לאיבוד.
שוב לא נרדמתי בלילה, אז קמתי מהספה, לבשתי בגד ים פרחוני, שמכסה כמעט כלום אבל ההדפס שלו ילדותי ומקסים.
קניתי קפה ושני בורקסים, ועליתי על האוטובוס לחוף. אפילו שילמתי בשביל מיטת שיזוף. 16 שקל, באהבה לעירייה. הרי החלטתי שזה בוקר של אנרגיות טובות.
טובלת אצבעות במים, ונשכבת על הגב בציפייה לחום של השמש.
זה קטע כזה של חזה גדול, שהכל כמעט נראה עלי פרובוקטיבי. בטח בגד ים משולשים.
ופתאום אני בסדר עם זה, עם ההיחשפות, עם החזה שלא נשאר לגמרי בתוך החזייה, עם העובדה שאני במופגן משתזפת, עושה פעולה של גנדרנות מובהקת, וזה בסדר. מותר לי. מותר גם לי.
אני מצליחה לקרוא 22 עמודים מספר שהתחלתי לפני שנים, את רוב הפסקאות אני קוראת פעמיים.
בין לבין אני מצלמת את עצמי ואת הים ואת המגדלים שמאחורינו. מצלמת את הגוף מזוויות שונות, בודקת באיזו תנוחה החזה נראה הכי טוב, שמה יד על הבטן באקט של יתר מודעות עצמית, ואז מסיטה אותה ומניחה אותה על המצח, נותנת לפופיק שלי להכנס לשוט.
אין לי למי לשלוח את התמונות האלה. זה גם בסדר שאין. לפעמים התמונות הן לא כדי לזכור.
בוקר טוב
