הכרתי אותך לפני 6 שנים,
את היית הראשונה שהכרתי אחרי שחזרתי מברזיל,
רווקה צעירה תל אביבית אורבנית, מהממת שכמוך.
התאהבנו מהר, רצינו להסתבך ביחד...
הגשמנו את עצמנו מינית ותשוקתית יחד,
ידענו מלכתחילה שאנחנו יוצאים להרפתקאה זמנית,
ידענו שמגיעה לך מערכת יחסים נקיה - ילדים, זוגיות "נורמטיבית" וכל השיט.
9 חודשים היינו יחד, מסע של קסם.
התאהבת בי ואני בך...
קרענו את תל אביב ואחד את השניה...
מושלמת עבורנו הייתה דירת הרווקות שלך בדיזינגוף, אותה חלקת עם נטע השותפה הנצחית שלך - שאף פעם לא הייתה בבית.
התעצבתי מאוד בימים ובלילות שעישנת ג'וינט לבדך, שרועה על הספה מול הטלוויזיה והתעניינת בי ובילדיי,
ידעתי שכואב לך מאוד שלא את זו שנמצאת לידי, וכמה כמהה את לכך.
ביום ההולדת העגול שלך, נתתי לך במתנה קופסת קסמים ובה בין כל ההפתעות - דמות אביר על סוס לבן.
"מה זה?" צחקת בקול.
הפתעתי אותך ואמרתי לך שעם כל הכבוד לאהבה שלנו, מצאתי לך אותו, את האביר...
סיפרתי לך עליו והתחננתי שתצאי איתו לדייט,
הקושי היה שהבחור ממשפחתי הקרובה ביותר...
"השתגעת לגמרי!" צעקת עלי. בכית ממני... נעלבת מההתעקשות שלי להכיר לך אחר...
חשבת שזה חולני שתהפכי לחלק מהמשפחה שלי ולא צמודה אלי ורק אלי.
לא ויתרתי לך. "הוא קסם" אמרתי. ידעתי מה שאני אומר.
יזמתי שידוך - הראיתי לשניכם תמונות, שניכם הגבתם באיפוק סנובי תל אביבי מסריח מצוי - "חמוד"/"חמודה".
עשית לי "טובה" (חצופה שכמוך), אמרת שתצאי איתו פעם אחת ("וזהו!").
קבעתי איפה תגידי לו שתיפגשו. הכנתי אותו היטב (כן, קטנטונת, הוא בחיים לא היה עובר את הדייט הראשון איתך בלי הכנה טובה מראש...)
יצאת איתו, פסלת אותו בהתחלה בגלל שטויות מטופשות שלך והשוואות בלתי נגמרות אלי ולקשר המטורף שהיה לנו,
הכרחתי אותך לתת לו צ'אנס, המשכת לצאת איתו והנה לימים נדלק לו הניצוץ וצמחה לה אהבת אמת.
אהבת אמת שלמה, יציבה ומלאת צחוק וכיף בין שני חמודי על שאתם.
כזו שייחלתי שתהיה לך ולו, כזו שאת רצית כל כך.
כשהוא בא אלי ביום שבת למרפסת, להתייעץ איתי על הצעת הנישואין - אמרתי לו: "שב, קח דף ועט ותרשום..."
הוא ביצע נפלא, יותר טוב ממני :)
יום החתונה הגיע, החתן האהוב על שנינו ביקש ממני לעזור ולהיות האחראי על האירוע מטעם המשפחה...
ואת לוקחת אותי הצידה בדמעות ואומרת לי "מי אם לא אתה בייב...מי אם לא אתה..."
התרגשנו, התחבקנו ונפרץ לו סכר הדמעות... עוד ועוד דמעות...
ואף אחד לא הבין מה קרה שם לרגע...
"מתרגש קצת" ניסיתי לצאת מזה...
רגע החופה היה סוריאליסטי לחלוטין,
עומד איתך בחופה, דומע (בסתר) יותר מההורים של כולנו,
מלא אושר, פרגון, גאווה ואהבה,
מעולם משקפי השמש השחורות שקנינו יחד בלונדון לא היו חשובות יותר...
קרובה אלי תחת החופה, הנשלטת הראשונה שלי מתחתנת לנגד עיני,
הרבה בזכותי...
ואין איש יודע על מזימתי, רק את ואני...
מהממת שאת, אוהבתך קטנטונת,
יאללה - !FAMILY TIME
