שוב קמנו ב04:30,
לא מוותרים על הים שלנו,
חוף הצוק. כל שבת. אף פעם לא מחמיצים.
הבוקר הים היה שקט. גשם.
הפטמות של ללי עומדות מהקור.
אני נוגע. ברור שאני נוגע.
קר, זה עושה לי פיפי, והיא אוהבת להחזיק לי את הזין כשאני משתין
עושים את הריצה הקבועה שלנו,
מסיימים בקפה הקבוע שלנו מול הים העצום,
מדברים, צוחקים, חרמנים, משתטים, מחלקים ציונים לרצות ולרצים
וזה אף פעם לא נמאס לנו...
מתי נתבגר? מתי??????!!
הרבה שואלים אותי בפרטי למה שיניתי את הקולר ולמה הכוונה ב- 🖤?🖤.
אז אני וללי – כמעט 4 שנים של חיבור עמוק, חושני, טוטאלי.
שני לבבות שמכירים כל פינה בגוף ובנפש.
וסימן השאלה - ?
הוא שם כי אנחנו לא שבעים ולא מפסיקים לחפש —
חוויות חדשות,
גירויים שלא טעמנו,
אנשים שמדליקים אותנו באור אחר.
🖤?🖤 זה הזמנה.
לא תמיד רואים אותה בעין.
אבל אם הרגשת/ם אותה בגוף — כנראה שהיא נכתבה בשבילך.
זיכרון מתוק שאשא איתי לתמיד...
היינו שישה ימים בליסבון, אני ו-ללי שלי. טסנו להביא את הדרכון שלי.
זו הייתה הפעם הראשונה שלנו בפורטוגל.
בערב ההוא, הסתובבנו בלי יעד ברור. רק הלכנו, היא עם השמלה השחורה ההיא שאני אוהב ומתחת לבוש סקסי (ללי תמיד נדרשת להיות עם לבוש סקסי לכל מקרה ש....), ואני עם החולצה הפתוחה קצת יותר מדי, כמו תייר שמנסה להיראות מקומי. מצאנו את עצמנו באחד הרחובות הצדדיים של באיירו אלטו, ליד פאב עם דלת אדומה וחלון קטנטן שמבעדו נשפכה מוזיקת ג'אז איטית.
שם פגשנו אותה במקרה לגמרי.
קראו לה איינרה.
בלונדינית, עם קוקו מהודק, לבשה ז’קט עור למרות שהיה חם, ישבה לבד על הבר, שותה ג'ין נקי.
ללי שמה לב אליה ראשונה.
כשללי מסתקרנת ממשהו – או ממישהי – זה ניכר מיד. יש לה דרך להתקרב כמו חתול – לאט, בלי לאיים, כאילו היא יודעת מראש איך זה ייגמר.
שוחחנו.
היא הייתה סופרת מתחילה. או לפחות טענה כך. אמרה שהיא חוקרת “טקסים של אינטימיות בחברות מערביות”. צחקנו, אבל משהו במבט שלה גרם לי לחשוב שהיא דווקא לא משקרת. או שהיא משקרת כל כך טוב שזה הפך לאמת.
אחרי כוס שלישית – כשהשיחה כבר גלשה לעולמות שברוב הפאבים לא מדברים עליהם בקול והשעה כבר 02:30– היא שאלה:
"אתם פתוחים לחוויות? ללכת... קצת יותר עמוק?"
הייתה שתיקה. אבל לא היה ספק.
ללי הסתכלה עליי, ואז עליה, ואמרה:
"תובילי."
לקחנו מונית "בולט" למקום שכתבה איינרה באפליקציה.
המקום היה מתחת לאדמה.
ליטרלי – כניסה דרך דלת ברזל מתקלפת, ירידה בגרם מדרגות ספירלי. מועדון חילופי זוגות, אבל לא כזה המוכר לנו ממקורות אחרים. לא נוצץ. לא מפורסם. מחתרתי, רך, כמעט שקט. דיסקרטיות במקסימום.
המוזיקה שם הייתה מיוחדת, איטית, כמעט נושמת.
קירות שחורים, תאורה מינימלית.
איינרה הובילה אותנו פנימה כמו מי שמכירה כל מבט של האנשים האנונימיים שסביבנו, מכירה את כל הכללים לא כתובים.
אני אוהב את הפורטוגזיים, ישירים, לא עושים חשבון, כולם יודעים למה אנחנו כאן, הם נעצו מבט ו"הפשיטו" מכף רגל על ראש.
הרגע שבו ללי עמדה עיניה קשורות, עומדת בין שנינו, בזמן שאיינרה לחשה לה הוראות בשקט, ולי – רק נתנה סימנים עם העיניים.
אני זוכר איך הרגשתי – לא כצופה ולא כשולט, אלא כמשתתף בטקס.
איינרה הפליקה ל-ללי, בהתחלה בידיה ואחר כך עם צעצועים שונים.
זו לא הייתה אלימות – זה היה אמון במלוא מובן המילה.
והיא – היא צחקה תוך כדי. צחוק מלא חיות.
לאחר שנכנסנו לחדר החשוך, הדלת נסגרה אחרינו כמו סוד שמתבקש להישמר.
האור היחיד הגיע ממנורת תקרה עגולה, בצבע לבן-חלבי, שתלתה מעלינו כמו ירח נמס.
תחת האור הזה עמדו שניים — גבר ואישה.
שניהם צעירים, יפים בצורה לא מתאמצת. היא הייתה נמוכה, חטובה, שיער אדמדם גולש עד כתפיים, והוא – גבוה, עם עיניים בהירות, חזות רגועה של מי שמבין את המשחק הזה לעומק.
איינרה חייכה אליהם. חיוך שמסגיר היכרות עמוקה יותר ממילים.
הם לא ניגשו. גם לא אנחנו.
זה היה טקס של אישורים שקטים: מבטים, תנועות עיניים, הנהון עדין.
המרחק בינינו הצטמצם רק כשההסכמה ריחפה באוויר — לא נאמרה, אבל הובנה.
ללי התיישבה על קצה המזרן הגדול שהיה פרוש על הרצפה.
היא הביטה בי. ואז באיינרה.
היא ידעה – עכשיו זה כבר לא משחק פרטי של שלושתנו.
איינרה ואני הובלנו. לא בכוח – אלא בכריזמה שקטה, בסמכות נינוחה שנולדת מהבנה עמוקה של הקצב, של המגע, של הפיתוי.
התחלנו מללי.
היא הושכבה על הגב, ידיה מעל ראשה, אזוקות ברכות בסרט משי שהוכן מראש.
אני נשקתי לה מהצוואר עד לבטן התחתונה, והיא נשמה נשימות מתרגשות מתוקות.
במקביל, הבחור השני נשק לבת הזוג שלו, והן הביטו זו בזו — לא בתחרות, אלא כמו אחיות למסע.
המתח באוויר היה מוחשי.
איינרה ירדה לללי ראשונה.
התנועות שלה היו כמו לחן – לא חדות, אלא מחושבות, מלומדות.
ללי גנחה בשקט, כמעט בלחישה, כאילו מבקשת לא להפר את הטקס.
הבחורה השנייה הצטרפה, נוגעת בללי בזמן שאיינרה טיפלה בה היטב.
אני עמדתי שם, צופה לרגע, ואז כרעתי לידן, לוקח חלק בעצמי — ידי מחליקות על העור הרוטט, עיניי מתחברות לעיניה של ללי, שקוראות לי להמשיך.
התחלנו להתחלף.
שתי הנשים שכבו זו לצד זו, איזוקות, עיניהן קשורות במטפחות שחורות, ואני והגבר השני חילקנו בינינו את המשימה – לעורר, לשלוט, לכוון.
בתוך כך – תנועות התחלפו.
ללי רכבה על הבחורה השנייה, כשאני מחזיק את מותניה מאחור, מכוון את הקצב.
הבחור השני אחז בראשה של ללי בעדינות-קפדנית, והוביל אותה בפה שלו למקומות שרק נרמזים.
איינרה?
היא עמדה מעל כולנו.
יד אחת מלטפת, השנייה אוחזת בווייב קטן שרטט את קו הגב של ללי, לאט, ואז מהר.
ברגע מסוים – כולנו היינו גוף אחד.
תנועות מסונכרנות, גניחות מתערבבות, עור לח על עור.
אבל בתוך כל זה – שמרנו על מבנה.
זה לא היה כאוס – זה היה כמו מעין טקס.
וכולנו לקחנו בו תפקיד.
לבסוף, כשנשימותינו הפכו כבדות, עיניים מוסרות את סודותיהן אחת לשנייה – איינרה הייתה זו שלחשה:
"מספיק."
וזהו.
לא גמרנו כולנו יחד.
לא הייתה סצנה הוליוודית של שיא.
היה שקט. עמוק. מספק. אמיתי.
ללי שכבה לצידי, מזיעה, גופה רועד קלות מהאדרנלין.
הבחורה השנייה חיבקה אותה, מזיעה ורטובה, בלי מילים.
בתכלס, הזוג שהצטרף לא ידע לדבר אנגלית בכלל....
עמדנו לקום, להתלבש, להודות בעיניים זה לזו.
אבל אז – איינרה לא נתנה לזה להיגמר.
היא התכופפה לעבר ללי, לחשה לה משהו באוזן — וללי, שכבר הייתה מותשת, פתחה את עיניה הקשורות למחצה ונתנה רק הנהון קטן, כמעט בלתי מורגש.
איינרה סובבה אליי ולגבר השני את המבט.
סיננה כלפיו משהו בפורטוגזית ושאלה אותי באנגלית: "אתה מוכן?"
לא עניתי. רק התקרבתי, עירום, דרוך, אבל סקרן כמו בפעם הראשונה.
מתוך קופסה קטנה, היא שלפה משהו – קולר דק, עדין, עשוי עור רך ובתוכו רצועת משי שחורה.
"לזיכרון," היא אמרה, וקשרה אותו בעדינות סביב צווארה של ללי.
"אתה לא נוגע בה עכשיו," הוסיפה בקור רוח, "היא תתנהג כמו חיה פצועה. ואתה והוא? אתם תתחרו לצוד אותה."
ללי חייכה, עם העיניים, עם הפה, עם כל הגוף שלה – ואז התרוממה על ארבע, ברחה לעומק החדר, מתרחקת מאיתנו בין הצללים.
האור מהמנורה הגבוהה לא סייע למצוא אותה.
עמדנו רגע – אני, איינרה, הגבר והאישה ההיא – משתהים, מתפעלים, ואז איינרה אמרה בשקט:
"מי מכם הבנים שמגיע אליה ראשון, מחליט איך זה נגמר"
אנדראה (מסתבר שזה היה שמה של האשה) ואני - נעשה מה שתחליטו.
והמרדף התחיל.
בתוך החדר החשוך, כשהגוף רוטט, הדופק טורף, והרצפה שקטה מתשוקה — הפכנו חיות. לא מתוך אלימות, אלא מתוך יצר.
רצון אמיתי. טהור.
תפסתי אותה ראשון.
הרמתי אותה אליי, והיא פרצה בצחוק מלא חיים, פראי, צלול.
נשקתי לה חזק והיא לחשה לי:
"כמה שרציתי שאתה זה שתתפוס אותי מאמיייייי!"
ותוך כדי שאני מחבק אותה, ראיתי את הפנטזיה שלי נפרשת מול העיניים —
ללי ואנדראה, גב אל גב, כרועות, קשורות בקולרים אחת לשניה, דוחקות זו בזו, צמודות כל כך עם ישבניהן.
ואני - כל מה שרציתי זה ששתי הכלבות המתוקות יזיינו אחת את השניה עם דאבל דילדו ביניהן,
כשאיינרה באמצע מושכת את הקולרים ודוחפת פעם לזו ופעם לשניה (ולדאוג שחס וחלילה אין מצב שלרגע לאחת מהן יוצא הדילדו מהכוס) והן מוצצות תוך כדי, כל אחת לבן הזוג של השניה כששנינו מצליפים להן בגב, ומפליקים להן.
ממש לפני שכולנו נפלנו זה לצד זה, מתנשפים, עייפים, מסופקים, איינרה שלפה טלפון וצילמה – בלי טיפת בושה.
כמובן. איינרה לא שואלת, היא עושה. צחקתי לעצמי – החוצפנית הזאת....!!!!!!
פשוט ככה – תמונה אחת.
לא של סקס. של סיום.
ארבעתנו, שרועים, עירומים למחצה, מבטינו שלווים ומחויכים.
"תמונה אחת," אמרה, "שתזכרו שהיה ערב כזה, מקום כזה, אנשים כאלה"
והיא שלחה לנו אותה יום אחר כך – רק את התמונה, בלי מילה.
משם – נעלמה.
התמונה שמורה אצלי, בתיקייה מוצפנת.
וזהו.
ככה נגמרו ששת הימים שלנו בליסבון.
לא עם ארוחה רומנטית, לא עם טיול לאורך נהר הטז'ו.
אבל עם סוד סקסי חדש. עם סיפור. עם מבט חדש בעיניים של ללי.
זיכרון מתוק שאשא איתי לתמיד.
"אני אעשה כל מה שתרצה אדוני"
"כל מה שארצה?" שאלתי,
"הכל אדוני."
"ביום שישי בשעה 10:00 תגיעי לבית קפה בחגור. אני אשלח מונית. הלוך-חזור.
משקפי שמש, קוקו אסוף למעלה, ג'ינס וחולצה שחורה.
מה שלא אמרתי, את לא מביאה. תחשבי טוב על מה שאמרתי – תשנני את זה.
את תראי מישהי אחרת לבושה באופן זהה לך, יושבת בשולחן עם סוכריה על מקל בפה.
אסור לך לדבר מילה. אסור הבעות פנים. תסתמי את החיוך שלך 😊.
אסור גם צחוק ולא להוציא לשון ולא שום דבר!(מחייך בעצמי), רק לענות – "כן אדוני"
"ברור לך?"
"כן אדוני" השיבה בעדינות.
שישי. שמש. 09:50
אחת כבר כאן יושבת, מוציאה סוכריה על מקל, מחפשת אותי בעיניים. היא לא תמצא.
פתאום נזכרת בהוראותיי, קמה ומביאה עוד שני כסאות, מסדרת אותם כמו שביקשתי.
צופה מקרוב, מחייך חיוך מסופק, מתרגש ונהנה מההצגה...
10:02 מגיעה השניה. סריקה מהירה והיא ראתה בדיוק לאן לגשת.
יושבות השתיים, לא מחליפות מילה, חיוך קטנטן מבויש עולה ויורד. הכלבות ממושמעות.
אני קולט ששתיהן הגיעו יחפות ואני מוצף רגשות מעורבים תוך התפוצצות מצחוק וחרמנות.
מחד, כועס על עצמי ששכחתי להגיד להן לבוא עם נעליים כלשהן ומאידך שמחתי מאוד לגלות כמה הן ממושמעות.
מסתבר שזה נורא מחרמן אותי שהן יושבות יחפות...זהות במראה... שותקות... מראה משגע ומשוגע.
מתגנב בין שתיהן, מוריד את הכובע ומשקפי השמש ונועץ בשתיהן מבט חד.
"בוקר טוב יפות שלי" (מחייך ושותק מחכה לטעות בהוראות של מי מהן)
-שתיקה-
"יפה מאוד, יפה מאוד. אני מעריך מאוד את ההשקעה והנכונות. רשמתי לפני שאחת מכן איחרה. אין צורך להתעכב על זה עכשיו. היא תשלם... אתן מתרגשות?"
"כן אדוני" לחשו השתיים.
לא הבנתי, אתן לוחשות כי אתן מתביישות שמישהו ישמע? אני רוצה לשמוע את התשובה טוב. אתן מתרגשות?"
"כן אדוני!"
כל יושבי בית הקפה סובבו את הראשים. הצגה מהממת.
"נהדרות אתן, איזה כיף לתאם איתכן ציפיות, אז ככה – מה שנעשה זה – נעבור לחלק ב'. תעבירי לה בבקשה את הסוכריה. ואת – קדימה להכניס לפה."
האחת ליקקה את הסוכריה באופן מגרה והעבירה לשניה שתחבה את הסוכריה עמוק לגרון בהפגנתיות מחרמנת ביותר
"יופי, נהדר, עכשיו גם ראיתן אחת את השניה וגם סוג של טעמתן. יש לכן עוד שתי דק' להסתכל אחת על השניה טוב טוב"
המונית הגיעה. פתחתי את הדלת. "אסור לגעת אחת בשניה בלי רשות, כן?"
"כן, אדוני" השיבו השתיים ונהג המונית שאל "מה? מה?"
"לא משנה" השבתי לו.
"אתה שאול?" שאל הנהג.
"לא. אה.. לא משנה..."
זה נורא מצחיק אותי כי כתוב לו על הצג shual. מצחיק אותי באופן לא ברור כל פעם מחדש.
הגענו לבית הפרטי ששכרתי.
פתחתי לכלבות את דלת המונית ואחר כך את דלת הבית.
המשך יבוא.
הכרתי אותך לפני 6 שנים,
את היית הראשונה שהכרתי אחרי שחזרתי מברזיל,
רווקה צעירה תל אביבית אורבנית, מהממת שכמוך.
התאהבנו מהר, רצינו להסתבך ביחד...
הגשמנו את עצמנו מינית ותשוקתית יחד,
ידענו מלכתחילה שאנחנו יוצאים להרפתקאה זמנית,
ידענו שמגיעה לך מערכת יחסים נקיה - ילדים, זוגיות "נורמטיבית" וכל השיט.
9 חודשים היינו יחד, מסע של קסם.
התאהבת בי ואני בך...
קרענו את תל אביב ואחד את השניה...
מושלמת עבורנו הייתה דירת הרווקות שלך בדיזינגוף, אותה חלקת עם נטע השותפה הנצחית שלך - שאף פעם לא הייתה בבית.
התעצבתי מאוד בימים ובלילות שעישנת ג'וינט לבדך, שרועה על הספה מול הטלוויזיה והתעניינת בי ובילדיי,
ידעתי שכואב לך מאוד שלא את זו שנמצאת לידי, וכמה כמהה את לכך.
ביום ההולדת העגול שלך, נתתי לך במתנה קופסת קסמים ובה בין כל ההפתעות - דמות אביר על סוס לבן.
"מה זה?" צחקת בקול.
הפתעתי אותך ואמרתי לך שעם כל הכבוד לאהבה שלנו, מצאתי לך אותו, את האביר...
סיפרתי לך עליו והתחננתי שתצאי איתו לדייט,
הקושי היה שהבחור ממשפחתי הקרובה ביותר...
"השתגעת לגמרי!" צעקת עלי. בכית ממני... נעלבת מההתעקשות שלי להכיר לך אחר...
חשבת שזה חולני שתהפכי לחלק מהמשפחה שלי ולא צמודה אלי ורק אלי.
לא ויתרתי לך. "הוא קסם" אמרתי. ידעתי מה שאני אומר.
יזמתי שידוך - הראיתי לשניכם תמונות, שניכם הגבתם באיפוק סנובי תל אביבי מסריח מצוי - "חמוד"/"חמודה".
עשית לי "טובה" (חצופה שכמוך), אמרת שתצאי איתו פעם אחת ("וזהו!").
קבעתי איפה תגידי לו שתיפגשו. הכנתי אותו היטב (כן, קטנטונת, הוא בחיים לא היה עובר את הדייט הראשון איתך בלי הכנה טובה מראש...)
יצאת איתו, פסלת אותו בהתחלה בגלל שטויות מטופשות שלך והשוואות בלתי נגמרות אלי ולקשר המטורף שהיה לנו,
הכרחתי אותך לתת לו צ'אנס, המשכת לצאת איתו והנה לימים נדלק לו הניצוץ וצמחה לה אהבת אמת.
אהבת אמת שלמה, יציבה ומלאת צחוק וכיף בין שני חמודי על שאתם.
כזו שייחלתי שתהיה לך ולו, כזו שאת רצית כל כך.
כשהוא בא אלי ביום שבת למרפסת, להתייעץ איתי על הצעת הנישואין - אמרתי לו: "שב, קח דף ועט ותרשום..."
הוא ביצע נפלא, יותר טוב ממני :)
יום החתונה הגיע, החתן האהוב על שנינו ביקש ממני לעזור ולהיות האחראי על האירוע מטעם המשפחה...
ואת לוקחת אותי הצידה בדמעות ואומרת לי "מי אם לא אתה בייב...מי אם לא אתה..."
התרגשנו, התחבקנו ונפרץ לו סכר הדמעות... עוד ועוד דמעות...
ואף אחד לא הבין מה קרה שם לרגע...
"מתרגש קצת" ניסיתי לצאת מזה...
רגע החופה היה סוריאליסטי לחלוטין,
עומד איתך בחופה, דומע (בסתר) יותר מההורים של כולנו,
מלא אושר, פרגון, גאווה ואהבה,
מעולם משקפי השמש השחורות שקנינו יחד בלונדון לא היו חשובות יותר...
קרובה אלי תחת החופה, הנשלטת הראשונה שלי מתחתנת לנגד עיני,
הרבה בזכותי...
ואין איש יודע על מזימתי, רק את ואני...
מהממת שאת, אוהבתך קטנטונת,
יאללה - !FAMILY TIME
נסעת לקנות מחשב פלצני בקניון
עבורי זו הזדמנות טובה לשגע אותך...
ארבתי לך מחוץ לחנות,
חיכיתי שתצאי.
חלפתי על פניך וכשזיהית אותי (למרות הכובע והמסיכה) - שוב, המבט הופתע והמבוהל לו השתוקקתי :)
המטרה הושגה חחחח
רציתי שנקנה יחד קולר שיהלום אותך,
אך המבחר היה מחריד והשעון שמעלינו תיקתק לו.
הזמנתי לך את הרי-בר שאת אוהבת ויצא להם אחד הדוחים...
פאקינג 20 דקות לא מצאתי את האוטו ובסוף הסתבר שחניתי בדיוק בדיוק מאחוריך...
כמה הזיה זה?!
שידלתי אותך למקום נידח.
אחרי שחלפנו על איגור בכניסה,
הגיח במסדרון משמאל בחור חרדי עמוס שקיות.
"רק זה חסר לי עכשיו, מישהו מהישובים שלה..." חשבתי לעצמי חצי בצחוק, חצי ברצינות.
נטפתי מזיעה, התפשטתי מיד כשנכנסו,
נכנסתי לשטוף את עצמי לפני שאני מתנפל עליך.
זיהינו מראה מעל הג'קוזי ומראה בצד המיטה...
מחרמן משהו...
הבאתי 2 מתנות קטנות איתי:
מנורת הקסם (שתשמש אותנו עוד הרבה)
ומכשיר הקסם (שישמש אותך מהיום והלאה)
יצאנו למרפסת, הסקסית שלי חייבת לעשן לפני שהכוס שלה מעלה עשן.
הובלתי אותך פנימה, ערום לחלוטין,
תורך להתפשט הגיע...
חייבת להשתין... ואיזו סקסית את כשאת משתינה ומצחקקת עם דלת פתוחה...
ביקשתי שתכסי שתכסי את עינייך עם כרית,
שלפתי וענדתי לצווארך קולר סקסי מחובר לשרשרת מתכת ארוכה.
כמה הצלפות קטנות בישבן הקטן והסקסי שלך עם השרשרת והתחלת להרטיב...
ובא לי היום על החור של הישבן הסקסי שלך...
את נבוכה קצת...
נישקתי, ליקקתי, נשכתי אותך...
הטרפתי אותך עם מכשיר הקסם שרטט לך על הדגדגן בלי הפסקה.
איזה כיף היה להזדיין מול המראה, אני יכול להתבונן בך גונחת שעות.
גמרת חזק על המג'יק עם הזין שלי עמוק בתוכך.
הפעם לא ויתרת לי, דרשת שאגמור בתוכך...
הפכתי אותך על ארבע לדוגי, משכתי לך ברצועת הקולר שחנקה מעט את צוואר וחדרתי אליך עמוק וחזק.
הצמדתי את ראשך למזרון וביקשתי שתפשקי עם ידייך את לחיי הישבן כדי שאחדור אליך עמוק יותר.
זיינתי אותך עמוק וחזק תוך כדי משיכות ברצועת השרשרת וספאנקים שהאדימו את ישבנך המפואר.
נישקתי ונשכתי אותך בצוואר,
חדרתי אליך עמוק ומילאתי אותך.
מחרמן אותי לראות את הכוס שלך מטפטף אותי...
נפגשנו ביום חמישי בפעם הראשונה,
אחרי שבוע של התכתבויות, שיחות טלפון קצרות,
תיאום ציפיות ארוך וקורטוב סקסטינג סופר מוצלח.
אני כותב, כדי שהזכרון הטרי והפרטים המדויקים לא ישכחו.
את רצית קפה, ים, מסעדה, לדבר ולהכיר.
אני רציתי לנעול אותך איתי במקום מבודד,
ובגדול, פשוט לא להפסיק לנשק ולנשוך את השפתיים המטורפות שלך.
מצאנו את האמצע,
הבטחתי שארוחת ערב תהיה,
ביקשתי אפס איפור, אודם אדום, גומיה לשיער וחזיה בתיק.
מעבר לזה, לא סיפרתי לך כמעט כלום.
אפשרתי לך לשאול 2 שאלות בלבד בקשר לערב.
שאלת אם אצלם אותך במצב מביך או פוגעני,
עניתי שלא.
שאלת אם המקום נראה מפחיד,
עניתי שרק מבחוץ.
משום מה, חשבת שהקונספט הוא המבורגר וצ'יפס,
אני כיוונתי הרבה יותר גבוה...
הזמנתי אותך לתל אביב.
עבורי, זה לא מובן מאליו שנענית להזמנה.
הסברתי לך למה.
הנחיות הערב היו כי ככל שתסמכי עלי,
יהיה לך (לנו) יותר מרגש, יותר מצמרר, יותר לוהט.
ככל שתסכימי יותר, תעופי יותר.
ואיזו צייתנית היית. אלופה.
הגעת למקום שכוח אל, אבל באמת שכוח אל.
רחוב שומם וחשוך שממוקם בקצה נידח של תל אביב,
האנגר ענק עשוי פחונים-פחונים, כמעט ישירות מעליו חורק לו ברוח מנוף עצום ישן ורעוע...
היית ממושמעת, צייתנית.
יצאתי לעברך ונעמדתי באמצע הכביש,
לבוש בחליפה השחורה הכי יפה שלי,
הראיתי לך היכן לחנות וסימנתי לך לבוא אחרי.
נפגשנו במבואת הכניסה להאנגר,
יפיפיה בשמלה ירוקה ועיניים כחולות בורקות,
נבהלת בטירוף כשראית אותי צמוד אליך וממש מאחוריך...
נהמת הבהלה שלך הדליקה אותי יותר, סוטה שכמוני...
קשרתי לעינייך את מטפחת הכוכבים שלי,
פתחתי את דלת הברזל הגדולה,
והובלתי אותך לאט לאט לפנים ההאנגר.
שילבתי את ידי בידך, הצמדתי אותך ל-INTENSE שלי,
ליטפתי את זרועותייך המצומררות,
אמרתי כמה מילים מרגיעות והושבתי אותך על כסא.
הנמכתי מעט את המוסיקה הרומנטית ששמתי ברקע,
"אסור לך להסתכל אחורה" אמרתי והסרתי את המטפחת.
למרות שניחשת מצוין מה ניצב בדיוק מאחוריך,
הנהנת בהסכמה ושתקת. חייכת וזרמת.
צייתנית ומסורה.
נרות קטנים מרצדים האירו במעט את שולחן העץ הגדול,
מילאתי את כוסות היין הגבוהות ביין לבן,
גילית שהמבורגר וצ'יפס זה פחות אני לאירוע מרגש שכזה,
גילית שפנים ההאנגר הוא מקום קסום והרבה פחות מפחיד ומאיים משדמיינת.
מצחקקת ונרגשת,
נמשכתי אליך בטירוף מיד,
לפרצוף המהמם, לשפתיים, לעיניים, לאף המעוטר בנזם שיושב עליך בול.
התחלנו לטרוף את האוכל המעולה,
צחקנו המון והתחלנו להכיר יותר לעומק.
הראית לי כמה ארוכה הלשון שלך ואצלי בראש כבר רצו עליה תכנונים...
כיביתי את הנרות והדלקתי אורות עמומים,
רציתי לראות אותך. להתרגש מיופיך.
לתכנן בדיוק איפה אני מנשק ואיפה נושך...
בין צחוק לצחוק, בין ביס לביס,
לא פסקו המבטים שלנו מלאנוס אחד את השני...
חם לי...
הורדתי את החליפה והחולצה המכופתרת,
נגמר הרושם הראשוני, מתקלפים עכשיו לאט לאט.
הסברתי לך שהערב יתחלק ל-3 חלקים,
כעבור שעה של דחיית סיפוקים לא אופיינית,
הודעתי שחלק א' הסתיים ומיד יתחיל חלק ב' -
אבל קודם...
כן... קודם כל קשרתי לעיניך שוב את המטפחת שלי.
חצינו דלת רעועה, תוך כדי שאת מגששת את דרכך החוצה.
תפסתי אותך בחוזקה, הצמדתי אותך אלי וטרפתי לך את הפה.
אחחח איזו נשיקה. נשיקה-נשיכה.
למחרת הסתבר שנשאר לך סימן כחול. נפלא :)
הסרתי לך כיסוי העיניים ו-הפתעה!
בחצר בריכה וג'קוזי רותח מוארים באור הירח ובמספר נרות בודדים.
התרגשת מאוד, גם אני.
לא הפסקנו להתנשק. לשון רודפת לשון.
צוואר, אזניים, אף - הלשון שלי לא פסחה על דבר...
הפתעתי אותך עם סיגריות,
וזה היה שווה כי את מעשנת הכי סקסי בעולם.
למרות הפיתוי ועקב הנסיבות ששמורות איתנו,
ויתרנו על הבריכה והג'קוזי והודעתי שעוברים לחלק ג'.
כן... שוב קשרתי לעיניך את המטפחת שלי.
שוב חצינו דרך הדלת הרעועה.
ידעת לאן הולכים.
לאותו איזור שהיה מאחוריך בשליש הראשון של הערב.
המזגן על 17 מעלות ובכל הכח,
שום דבר לא מצליח לקרר את החדר הלוהט...
הצבתי אותך עומדת עם הגב למיטה,
הפטמות המהממות שלך הזדקרו בטירוף וכמעט ניקבו את השמלה הסקסית שלך,
כבלתי את ידייך מאחורי הגב,
פישקתי את רגלייך...
נישקתי אותך מלמעלה למטה שוב ושוב,
הגוף שלך רטט ובער, אנחות התשוקה שלך הטריפו אותי.
הרגשתי עם היד ועם הפה שהכוס החלק שלך רותח ורטוב...
הפשטתי אותך והשכבתי אותך על המיטה עם הידיים קשורות מאחור,
המטפחת ירדה מעצמה...
אני אוהב כשאת מסתכלת עלי מבצע בך מעשים מגונים בהסכמה...
ליקקתי ונישקתי אותך,
טרפתי אותך,
הריח והטעם שלך היו מופלאים,
הכנסתי את הלשון עמוק יותר ויותר,
מצצתי ונשכתי את הדגדגן, שוב ושוב.
עם הידיים החזקות שלי, פישקתי לך את הרגליים
והתחלתי לשחק את משחק האצבעות...
מנשק ומלקק, דוחף עמוק - ועוד קצת.
הזין שלי עשה חור במיטה והייתי חייב את הפה שלך עליו.
הוצאתי אותו ו...
התמסרת אליו לחלוטין,
סקסית ובטוחה בעצמך, ירקת עליו אפילו בלי שביקשתי...
איזה שפתיים... איזו לשון...איזה גרון...
ביקשתי שתביטי בי כשאת יורדת לי...
אנסתי לך את הגרון עד שכמעט ונחנקת.
זה חירמן אותך יותר. חירמן אותי יותר.
זרקתי והשכבתי אותך על המיטה
וידיי לא עזבו את הכוס שלך, תוך כדי שאני מנשק אותך בלהט.
הכוס שלך היה רטוב לחלוטין וכך גם המיטה...
אמרת לי "אני חייבת אותו בפנים"
"תיכף" עניתי, והמשכתי לזיין אותך חזק חזק עם היד.
התרתי לך את הידיים...
נישקת וליקקת אותי בכל מקום לבקשתי,
לא הפסקת לנשק אותי, ללקק אותי עם הלשון הארוכה שלך,
למצוץ אותי...
התמסרת לגמרי.
כשהרגשתי שזה הזמן הנכון,
חדרתי. בהתחלה חזק, מהר, עמוק. אח"כ יותר חזק ויותר עמוק...
רכבת עלי כמו מטורפת,
אחזתי לך בחוזקה בידיים,
נושך בין דהירה לדהירה את הפטמות המהממות שלך,
הרגשתי את הכוס שלך מתכווץ ומתהדק היטב על הזין שלי,
גם הגניחות והאחיזה שהשתחררה לפתע בכפות ידיים אותתו שגמרת.
אבל אני בייבי, אני דורש שתצרחי את זה או תלחשי לי באוזן,
אני רוצה לדעת בוודאות, חצופה!
הודעתי לך שלהבא את חייבת להגיד לי,
אחרת...מממממ...
נורא רציתי שתגמרי ותתפוצצי שוב (ושוב ושוב),
אך לצערי, מחוגי השעון רצו קדימה בפראיות,
הזמן טס לנו ובמקום שנזדיין עוד שעתיים, היינו חייבים לעוף.
ההוא שבמרומים רצה שיישאר לנו טעם של עוד...
ויהיה עוד בייבי...
יהיה עוד הרבה...
המלצה על סרט קצר.
סרט סופר שנון, סופר מצחיק, מבריק.
יגזול מכם רק 25 דק'.
"עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי"
לראות בלילה, במסך גדול, בלי הפרעות
עדיף עם חברים קלילים ולא עם חברים כובד
ועדיף עם כוס וויסקי ו/או ג'וינט
לא חבל לתת לי?!
7,500 ש"ח
+
3,000 ש"ח
לי?!
תן למי שצריך...
טמבל!
מדינת חלם.
"אתה נראה מעולה, אבל נראה לי שאנחנו מחפשים דברים שונים"
(היא מחפשת סטוץ חד פעמי)
נו, טוב...
