שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלוג הכתיבה האינטימי שלי

שופך מחשבותיי וליבי החוצה
לפני 4 חודשים. 20 ביולי 2024 בשעה 7:39

זוגיות אסורה

 

קודם כל אני חושב כמעט על כל דבר חוקי בחיים - 

שאם אסור לך, אבל אתה ממש רוצה - אז מותר.

"בוגד" הייתי, אם לא הייתי מגשים את עצמי.

הבגידה הייתה בעצמי.

 

יש מצב גם שבגלל חסרוני המובהק (עודף בטחון עצמי ויש האומרים "חי בסרט") אני לא מחשיב את עצמי כ "בוגד". 

זה גם לא מתייחס למאהבת ש"מסתפקת בפירורים", אלא למי שמתאים לה, או יותר נכון - מקבלת על עצמה את הדבר - עם כל החסרונות, אבל גם כל היתרונות.

 

כתבתי לעצמי כמה נק' בעניין.

 

זוגיות אסורה מאפשרת אותנטיות וכנות
במערכות יחסים רבות, במיוחד אלו הארוכות והמחייבות, יש נטייה לחזור על דפוסים מסוימים, דבר שיכול להגביל את האותנטיות והכנות שבין בני הזוג. כשמדובר בזוגיות "אסורה", דווקא בגלל הניתוק מחיי השגרה היומיומיים, מחוסר השיתוף הכלכלי, "המרחק" (שהוא לא באמת קרבה, להיפך - ברומן הקרבה היא אפילו עמוקה יותר במובנים מסוימים) והסודיות, יש הזדמנות להיות מי שאתה באמת. פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו משחקים תפקידים חברתיים מסוימים במסגרת זוגיות ארוכת טווח. או שאנחנו נאלצים "להקטין" את עצמנו, או יותר נכון "להתאים" את עצמנו, להיות "מצונזרים". לעומת זאת, בזוגיות הסודית ניתן להשתחרר מהתפקידים הללו ולבטא את עצמנו בצורה חופשית יותר.

חוויות חדשות והעצמה אישית
הזוגיות האסורה יכולה לספק חוויות חדשות ומרגשות שלא קיימות במסגרת הזוגיות הקבועה. החוויות הללו לא רק מעוררות רגשות חדשים, אלא גם מאפשרות למידה אישית והעצמה. לפעמים, מגלים כוחות פנימיים ותובנות שלא ידעת שקיימים וזה יכול יכול לתרום להתפתחות האישית.

מרחב אישי ואיזון
יש אנשים שמראש צריכים יותר ספייס ולא נוח להם עם האינטנסיביות של 24/7 בזוגיות רגילה. זוגיות "אסורה" מאפשרת להם לשמור על האיזון בין הצרכים האישיים והקשרים הרגשיים. כשאין צורך לשתף את כל הפרטים היומיומיים "המשעממים" ולהתמודד עם החיכוכים הנובעים משיתוף חיים מלא, ניתן ליהנות מהחלקים הטובים של הקשר בלי ההשפעות השליליות של המגורים המשותפים. במילים אחרות: רק זיונים, צחוקים, מסעדות, בילויים, פאן במקסימום.

זוגיות אסורה - אינסנטיב לעשות יותר כסף

זוגיות "אסורה" או רומן בהחלט גוזלים זמן ועולים הרבה כסף, במיוחד למשקיענים כמוני.

אבל במקביל זה יכול לספק את הצרכים הרגשיים והאינטימיים שלי ולכן יש בשביל מה לעבוד ולעשות יותר כסף.

כמובן עד כמה שאפשר - בלי לפגוע בחיי המשפחה ותוך שמירה על הקריירה.

 

בחינה מחדש של ערכים אישיים
מיתוס על "פעם בוגד תמיד בוגד" אינו בהכרח נכון. לפעמים אנשים פוגשים מישהו שמרגיש כמו נפש תאומה, ויש שם חיבור מאוד גדול שגורם להם לבחון מחדש את הערכים האישיים שלהם. במקרים מסוימים, זה יכול להוביל לשינויים משמעותיים בחיים שלהם ולהבנה עמוקה יותר של מה שהם באמת רוצים וצריכים ממערכת יחסים.

רבים האנשים שאמנם בוגדים בבן/בת הזוג החוקיים אבל נאמנים לגמרי למאהב/ת.

עם בן הזוג האסור כיף יותר וקל יותר גם לעשות חוויות מיניות מטורפות, שונות, מרגשות, חילופי זוגות, צירופים, מסיבות וכולי 

 

זוגיות אסורה כקטליזטור לשיפור הזוגיות הקיימת
לעיתים, הרומן יכול לשמש כקטליזטור לשיפור הזוגיות הקיימת. כאשר אדם חווה התרגשות וחידוש מחוץ לזוגיות, הוא יכול להביא את האנרגיות הללו לזוגיות הקיימת ולחדש את התשוקה והאינטימיות עם בן הזוג החוקי. הרומן יכול להאיר על הקשיים והחסרונות בזוגיות הנוכחית ולהוביל לשינויים חיוביים ומודעים. כמו כן, בת הזוג ה"לא חוקית" מהווה יועצת ותומכת (ואם לא - זה לא טוב לשני הצדדים).

 

אפשר לפתח את הסוגיה הזו לעומק בלי סוף. 

 

יחסי מין וזוגיות אסורה
יחסי מין בזוגיות "אסורה" מרגשים במיוחד בגלל האלמנט של הסכנה והאסור. תחושת האיסור והמרד מגבירה את הריגוש וההתלהבות, מה שמוביל לחוויות מיניות אינטנסיביות ומספקות יותר. התשוקה חיה ובועטת. ההתלהבות שאבדה בזוגיות "החוקית" ארוכת הטווח (כמעט אצל כולנו, למעט אצל יוצאים מהכלל) - זורחת לגמרי.

 

פרפרי ההתחלה של "זוגיות אסורה" - התרגשות מהחדשות ומהחידוש
ניהול רומן או זוגיות אסורה מספק התרגשות מחודשת ותחושת חידוש. התרגשות זו נובעת מהמגעים הראשונים, החוויות המשותפות, והגילוי של מישהו חדש. החידוש הזה מעניק חיים חדשים, מחדיר אנרגיה ומעורר את הגוף והנפש. התחושות הללו מזכירות את ההתלהבות של ההתחלות הראשונות ומחזירות תחושה של נעורים והתחדשות.

 

אלמנט ההסתרה
ההסתרה והחשאיות שמלווים זוגיות אסורה מוסיפים אלמנט של עניין ומתח. הידיעה שצריך להסתיר את הקשר מגבירה את הריגוש והמשיכה, ויוצרת תחושת הרפתקה שמוסיפה עניין לחיים. ההסתרה מחייבת יצירתיות, אלתור ומחשבה תחילה, דבר שמוסיף לעומק והמורכבות של הקשר - וגם לכיף שלו. הקושי והמאמץ להשאיר את הרומן בסוד יכולים לחזק את הקשר ולהפוך אותו למשמעותי יותר.

זה גם החלק המצפוני, מוסרי, הכי קשה. השקרים האינסופיים (ההכרחיים, למרבה הצער) לבת הזוג ונטל ההסתרה קשים מנשוא והם הנטלים הכי עצובים, הכי קשים.

 

שקרים וזה

קודם כל - כולם משקרים. כל הזמן. מי יותר ומי פחות.

חלק מהאנשים, ברי המזל שביניהם, לא נאלצים לשקר - בת הזוג "החוקית" מסכימה להם.

אני לא בר מזל. השקר הוא אילוץ, הוא נאלח, הוא שנוא.

הוא בעיקר מחוסר ברירה אמיתי סובייקטיבי כמובן - אבל זה כבר לדיון אחר והתפלספות בלתי נגמרת על מדוע ולמה לא להתגרש בעצם. 

 

כיף ומרגש
הרומן יכול להציע חוויות כיפיות ומרגשות שמנותקות מהשגרה היומיומית. המפגשים הסודיים, הטיולים הספונטניים, וההרפתקאות המשותפות יוצרים זיכרונות שמרגשים ומעשירים את החיים. כשאין צורך להתמודד עם השגרה והמטלות היומיומיות, הקשר יכול להיות מקור של אושר, כיף ושמחה טהורה.

 

חוויות אישיות מעצימות
ניהול זוגיות אסורה מאפשר לאנשים לחוות חוויות אישיות מעצימות. במקרים רבים, הזוגיות האסורה מעניקה הזדמנות להכיר צדדים חדשים בעצמם ולגלות יכולות ותכונות שלא היו ידועות קודם לכן. החוויות הללו מאפשרות להרחיב את האופקים, להכיר "טיפוסים" שבעולם ה"חוקי" לא הייתם מכירים, מתאפשרת למידה עצמית אמיתית וצמיחה מבחינה אישית. ההעצמה האישית הזו תורמת לשיפור התחושה העצמית והביטחון העצמי, ומעשירה את החיים במובנים רבים.

 

שימוש בזהות אחרת במפגשים מיניים או חברתיים
שימוש בזהות אחרת במפגשים מיניים או חברתיים עם אנשים זרים מהווה חוויה מרגשת ומספקת במיוחד. הבחירה להתנהל תחת שם בדוי או זהות בדויה מאפשרת לאנשים לחוות את החיים בצורה שונה ומסעירה. כך, ניתן לבחור איזה מקצוע או דמות שתרצו להיות, ולחיות את החיים מנקודת מבט אחרת לגמרי. החוויה הזו מאפשרת להשתחרר מהשגרה ולהתנתק מהמציאות היום-יומית, ולחוות תחושות של חופש והרפתקנות שלא תמיד ניתן לחוות במסגרת זהותכם האמיתית.

 

 

 

 

 

 

לפני 10 חודשים. 1 בינואר 2024 בשעה 22:37

"אני אעשה כל מה שתרצה אדוני"

"כל מה שארצה?" שאלתי,

"הכל אדוני."

 

"ביום שישי בשעה 10:00 תגיעי לבית קפה בחגור. אני אשלח מונית. הלוך-חזור.

משקפי שמש, קוקו אסוף למעלה, ג'ינס וחולצה שחורה.

מה שלא אמרתי, את לא מביאה. תחשבי טוב על מה שאמרתי – תשנני את זה.

את תראי מישהי אחרת לבושה באופן זהה לך, יושבת בשולחן עם סוכריה על מקל בפה.

אסור לך לדבר מילה. אסור הבעות פנים. תסתמי את החיוך שלך 😊.

אסור גם צחוק ולא להוציא לשון ולא שום דבר!(מחייך בעצמי), רק לענות – "כן אדוני"

"ברור לך?"

"כן אדוני" השיבה בעדינות.

 

שישי. שמש. 09:50

אחת כבר כאן יושבת, מוציאה סוכריה על מקל, מחפשת אותי בעיניים. היא לא תמצא.

פתאום נזכרת בהוראותיי, קמה ומביאה עוד שני כסאות, מסדרת אותם כמו שביקשתי.

צופה מקרוב, מחייך חיוך מסופק, מתרגש ונהנה מההצגה...

10:02 מגיעה השניה. סריקה מהירה והיא ראתה בדיוק לאן לגשת.

יושבות השתיים, לא מחליפות מילה, חיוך קטנטן מבויש עולה ויורד. הכלבות ממושמעות.

אני קולט ששתיהן הגיעו יחפות ואני מוצף רגשות מעורבים תוך התפוצצות מצחוק וחרמנות.

מחד, כועס על עצמי ששכחתי להגיד להן לבוא עם נעליים כלשהן ומאידך שמחתי מאוד לגלות כמה הן ממושמעות.

מסתבר שזה נורא מחרמן אותי שהן יושבות יחפות...זהות במראה... שותקות... מראה משגע ומשוגע.

מתגנב בין שתיהן, מוריד את הכובע ומשקפי השמש ונועץ בשתיהן מבט חד.

"בוקר טוב יפות שלי" (מחייך ושותק מחכה לטעות בהוראות של מי מהן)

-שתיקה-

"יפה מאוד, יפה מאוד. אני מעריך מאוד את ההשקעה והנכונות. רשמתי לפני שאחת מכן איחרה. אין צורך להתעכב על זה עכשיו. היא תשלם... אתן מתרגשות?"

"כן אדוני" לחשו השתיים.

לא הבנתי, אתן לוחשות כי אתן מתביישות שמישהו ישמע? אני רוצה לשמוע את התשובה טוב. אתן מתרגשות?"

"כן אדוני!"

כל יושבי בית הקפה סובבו את הראשים. הצגה מהממת.

"נהדרות אתן, איזה כיף לתאם איתכן ציפיות, אז ככה – מה שנעשה זה – נעבור לחלק ב'. תעבירי לה בבקשה את הסוכריה. ואת – קדימה להכניס לפה."

האחת ליקקה את הסוכריה באופן מגרה והעבירה לשניה שתחבה את הסוכריה עמוק לגרון בהפגנתיות מחרמנת ביותר

"יופי, נהדר, עכשיו גם ראיתן אחת את השניה וגם סוג של טעמתן. יש לכן עוד שתי דק' להסתכל אחת על השניה טוב טוב"

המונית הגיעה. פתחתי את הדלת. "אסור לגעת אחת בשניה בלי רשות, כן?"

"כן, אדוני" השיבו השתיים ונהג המונית שאל "מה? מה?"

"לא משנה" השבתי לו.

"אתה שאול?" שאל הנהג.

"לא. אה.. לא משנה..."

זה נורא מצחיק אותי כי כתוב לו על הצג shual. מצחיק אותי באופן לא ברור כל פעם מחדש.

 

הגענו לבית הפרטי ששכרתי.

פתחתי לכלבות את דלת המונית ואחר כך את דלת הבית.

 

המשך יבוא.

 

 

לפני שנתיים. 31 באוקטובר 2022 בשעה 18:00

05:10 שבת

יושב לבדי מול הים,

בחוף הקבוע, כמדי שבת, על הספסל הקבוע,

ואת לא באת...,

הולך וחוזר, רץ, מתאמן,

הלב דופק מהמחשבה שאולי תגיעי...

מדמיין מה יקרה אם אראה אותך...

מביט בים ושוקע במחשבות עליך.

כמה אהבנו את הים שלנו.

 

ועבר שבוע ושוב לא באת...

וירד קצת גשם, חשוך, קודר.

 

הגלים נשברים זה אחר זה,

וגם הלב שכל כך כואב,

אני אוהב אותך כל כך דובונת שלי (לנצח),

הגעגועים שורפים,

 

ומה אומרים לדובונת שאוהבים?

מה מאחלים?

למה מצפים? למה מקווים?

האם להניח לנפשה העדינה כל כך? קשה כל כך...

והחששות והחרדות גדולים כל כך, כיצד תסתדר ומה יהיה...?

שלא ינצלו אותה, שלא תיגרר למערכת יחסים שלא טובה לה באמת, שלא יצאו איתה במקביל לאחרות, שלא יפגעו, שלא ינצלו,

שלא יזיינו ויזרקו, שלא תיפתח מהר מדי, 

רוצה ומקווה שיאהבו אותה לפחות כמוני, שידאגו לה, יחבקו וינשקו, יעטפו, יתקשרו איתה + לילה ובוקר טוב כל יום, פתקי אהבה קטנים,

רוצה עבורה בדיוק אותי, בדמותו של אחר... וזה כואב מאוד בלב...

רוצה שתבדוק אותם היטב, את הטלפון שלהם, את כל החרא רשתות חבריות, כמעט כולם זבלים...

 

רוצה לתת טיפים, רוצה לשמור עליה מכולם ולא יכול...לא מסוגל...נקרע...

"תן לה לעשות את הטעויות שלה" אומר הקול הפנימי השקול שלי,

"לא אני לא מוכן!" צורח הדב עם האף האדום,

אני לא נותן לו להשתלט על השיח, אני מאמין בה, אני יודע מי היא באמת, היא תדע לבחור - חכמה וחזקה מכולן. 

לא מסוגל לשאת את המחשבה שאחר יכבוש את ליבה ואת גופה... 

 

"אם אתה אוהב אותה תשחרר"

בן זונה מי שהגה את המשפט המטומטם הזה

 

רוצה רק אותה

 

 

 

 

לפני שנתיים. 15 ביוני 2022 בשעה 7:33

הודיה שלי, ללי שלי, אהבת חיי,

 

הכרנו באפליקציה הידועה לשמצה,

התכתבות מהירה כמהירות האור, משיכה מטורפת מצדך אלי ומצדי אליך.

שורת הפתיחה שלך הייתה "אז מתי נפגשים?" ואני צחקתי וביקשתי שבכל זאת תתני לי קצת להתאמץ ולרדוף... 

המפץ הגדול קרה, עוד לא ידענו את זה, אבל כוכב האש והלהבות הקסום והמיוחד שלנו נולד.

וזה היה המפץ הכי יפה, הכי עוצמתי, הכי חזק, הכי הכי מרגש בחיי.

כשפתחת לי את דלת הדירה של אמך, התאהבתי בך ממבט ראשון. כמו באגדות.

הפעם היה זה תורי להימשך אליך באופן חריג ובלתי מוסבר.

ראיתי לפני אישה שמחה, חייכנית, מתוקת עיניים, חננה קטנטונת וכל כך כל כך יפה.

דיברנו וקישקשנו, צחקנו ומהר מאוד זינקתי עליך, 

כסא הבר שבדירה עף והתרסק לרצפה.

קרענו את הבגדים אחד מהשני,

שברנו את המיטה ואת האמ-אמא האחד של השני,

זה היה הזיון הכי טוב בעולם, לעולם לא אשכח אותו בייבי שלי,

בתכלס כל הזיונים שלנו היו הכי טובים בעולם, ידענו לגעת אחד בשני כל כך טוב,

 

והלכנו לפארק ושתינו שייק בדשא והתאהבנו...

הדבר היחיד שעצר אותנו באמצע זיון, זו מתקפת טילים.

ואיזה אושר ואיזה כיף היה להתחבק איתך בפאניקה, ערומים במפתן הדלת.

ומאז ללי שלי כל יום התאהבתי בך יותר ויותר ויותר.

 

ועברנו כל כך הרבה ביחד בשנה אחת (וחצי), ואת במיוחד

התגרשת ממי שלא ידע לכבד אותך ולאהוב באמת,

עברת דירה והקמת לעצמך עולם חדש, נקי וטהור,

סיימת לימודים, החלטת לעזוב עבודה ולהתמקד באחרת, 

עברנו את הקורונה הארורה יחד,

וקשיי היומיום היו כל כך קטנים עבורנו כשהיינו יחד, כי האהבה הייתה עצומה ומתגברת שגרמה להכל סביבנו להסתדר,

וכל כך שמחתי לעבור את הכל איתך ביחד, לעזור לך ולהיות משענת איתנה עבורך בכל.

החברות הכנה והאינטימית בינינו היא קוסמית, הרגשנו אחד את השני גם בלי לדבר, היינו סקרנים וחקרנו יחד את המיניות שלנו, הגשמנו כל כך הרבה חוויות משותפות!

ידענו לשתוק יחד, לצחוק יחד, כל מה שעשינו יחד תמיד היה יותר טוב, יותר מעניין, יותר מסעיר, יותר מענג, יותר.

את המקסימום שלי. האור שלי. השמש שלי. 

 

לכל אורך המשך חיי אתגעגע אליך ולכל החוויות המשותפות שלנו.

אתגעגע לחברות שלנו, לכנות בינינו, לנאמנות שלנו, לכבוד בינינו, לשיחות שלנו, לאכפתיות ולדאגה בינינו.

מעולם לא רבנו, לא שאני זוכר. 

לא הרמת עלי מעולם את הקול המתוק שלך שחסר לי כל כך באוזן... אני נדהם מזה, מתגעגע ונמס עליך.

 

אתגעגע למקלחות המשותפות שלנו שתמיד נגמרו או התחילו בזיון...

אתגעגע לאינסוף הצעצועים שלנו. בראשם, בחוד החנית, הרוקט הסגול המטורף שקנית בעקבות החוויה הסקסית הבלונדינית הראשונה של שנינו יחד,

אתגעגע לשגיאות כתיב ופיסוק שלך דובונת,

אתגעגע לורידים ברגליים שלך, כמה נמשכתי אליהם,

אתגעגע לזיונים שלנו באוטו, כמה קשה היה לי ללכלך לך אותו (או לאמא...),

כמה אהבתי שתלכלכי אותי, תשפריצי עלי, תרטיבי אותי מההשפרצות שלך שחסרות לי בפה...

אתגעגע לפאקים הבודדים שלך:

-המשיכה החיננית, הסקסית והבלתי מוסברת שלך למאפים

- גרועה בלהצטלם, גרועה בWAZE, בלזכור למלא דלק,

- ממש לא עדינה בידיים (חח)

- לובשת ג'ינסים שמקשים עלי לחרמן אותך באוטו, במקום ללבוש חצאיות

 

אתגעגע לטעם שלך בפה, לרוק שלך, להשפרצות הכי סקסיות בעולם, לזה שאת תמיד אומרת לי שאת מסופקת אפילו כשלא גמרת.

אתגעגע להפליק לך, להאדים את הטוסיק שלך, לשחק בכל החורים שלך ובשפתיים של הכוס הכי יפות בעולם,

אתגעגע לך מחכה לי סקסית בלבוש מאלף אחרי ששתית חצי בקבוק משקה משכר כלשהו, 

אתגעגע אליך מותשת ומזיעה, נרדמת עלי כמו דובי קטן ומסופק,

אתגעגע ללשון הקטנטנה והמהירה כנחש שלך, כמה שאהבתי למצוץ אותה וכמה אהבתי שמצצת את שלי...

אתגעגע לפרצוף המתוק שלך, לחיוךךךך שלך, לשיניים שלךךך, למשקפיים שלך, לדירה שלך, למיטה שלך, למרפסת שלך, למגבות תכלת שלך, לסדין הורוד, 

חולם על להתארח בחיק משפחתך האוהבת השוכן קרוב לים בו ביקרתי רק פעם אחת שזכורה לי כל כך טוב,

לא יוצא לי מהראש איזור הפיצוחים והבייגלה במטבח שהוא רק שלי ושלך...

ואיזה כיף היה לשפץ יחד את הדירה שלך - את עם הרעיונות והעיצובים המהממים ואני אמון על הביצוע,

וכל כך הקשבתי לך והתפעלתי כמה מוכשרת את ויצירתית וגיליתי בעצמי רכות וסבלנות שלא היו לי לפני שנכנסת לחיי,

כמה הזענו ונדבקנו האחד לשניה וצחקנו ואהבנו כשהתקנו ביחד לבד את הרשת נגד היונים הארורות והיינו כל כך גאים זה בזו שיצא לנו פצצה,

 

אפילו לילדים שלך שלא הכרתי פנים אל פנים אתגעגע, לחמודים האלה, החייכנים האלה, שהשמש שבך קורנת גם בעיניהם המתוקות,

אתגעגע לשגרה שלנו, לאהבה שלנו, למסורת שלנו לרוץ (או ללכת...) מחזיקים ידיים ביום שבת בבוקר יחד, מתחבקים ומתנשקים בלי הפסקה,

מזדיינים באוטו ומרטיבים לך את כל הריפוד...

וכמה אהבתי לאהוב ולזיין אותך בכל מקום אפשרי,

תמיד מצחקקת ואומרת לי שאפסיק להיות בלחץ מזה שאולי יראו אותנו (אמיצה יפה שלי, מת על זה שאת לא דופקת חשבון)

אהבתי אותך דוהרת, אהבתי אותך מסתערת, אהבתי אותך מסתובבת ומפנה לי את הטוסיק הסקסי שלך כדי שאקרע אותו ואותך.

ריגש והעיף אותי שהיית מתה מהתרגשות כשירדתי לך ודחפת את הראש שלי כל כך חזק בתוך עצמותיך עד שכמעט והיית שוברת לי את האף,

אהבתי להכאיב לך בכוס, להשאיר על גופך חבורות קטנות ומתוקות, שריטות וסימנים שתרגישי אותי איתך כל הזמן,

ההערצה שלך אלי מזיין אותך או מאונן ושופך לפיך מילאו אותי אושר ועונג,

אהבתי את האהבה שלך, את החום שלך, אותך ללי שלי,

ובא לי שתזמיני אותי אליך ונשחזר שוב את הכללל, תזכירי לי את כל מה ששכחתי בייבי, את יודעת כמה הזיכרון שלי דפוק...

 

כל מקום, כל חפץ, כל פאקינג דבר בחיים שלי - מזכיר לי אותך, בא לי לעשות איתך, בא לי לשתף אותך, לשמוע אותך, לדבר איתך, להתכתב איתך, לראות אותך!

אפילו הפקקים יזכירו לי אותך וכמה מיהרתי אליך כל כך,

 

חסר לי להמשיך להחביא לך פתקי אהבה ברחבי הדירה,

חסר לי ללכת איתך לבית ינאי, לאכול איתך סחלב, ללכת איתך להופעות, להסתובב יחד, לעשות לך כלים ולזרוק את הזבל,

לחבר לך את הטלפון למטען בלילה, לשים לך תחתונים כדי שלא תישני ערומה (את לא אוהבת),

לבחור לך את הצבע של הלק, להחמיא לך על תספורת חדשה או גוונים,

להוציא וויד מהקלמר הסגול שלך, שגם השארנו בו לזיכרון שקית ורודה של כיף שלא הספקנו לממש (והאמת אני פחדן נורא),

ובא לי שתוציאי לי שחורים כמו שאת אוהבת, שתכאיבי לי רק עוד פעם אחת,

ובא לי שתעשי לי שוב פדיקור כמו שאני אוהב, והאמת היא שהחלק הכי אהוב עלי זה בעצם סתם לצלם אותך משקיעה ומפנקת אותי (כמו שעשית תמיד).

 

חסר לי לשמוע את ה"הלו" המיוחד של אמא שלך (מאמי) כשהיא מתקשרת,

חסר לי לשמוע אותך צוחקת את הצחוק המגעגע המיוחד שלך שאני כל כך אוהב,

להתענג על אוכל טעים שהיית מכינה לי, על אוכל משמין שהיית כל כך אוהבת ואני כל כך אהבתי לראות אותך אוכלת, דובונת שלי...

זו שאוהבת וחייבת את הקפה שלה בבוקר, זו שמחנה את הרכב חצי על המדרכה,

תולעת ספרי אירוטיקה מחרמנים שתמיד מזכירים לה אותי,

 

וכמה כואב לי, צועקת נפשי

 

לאכול זה כיף רק איתך במסעדות, לשתות בירה ויין לבן, ג'ין וטוניק, אפרול וכל מה שבא...

לתמונות שלנו ולזה שאת לא יודעת להצטלם, חיים שלי כמה שאת יפה.

וכמה תמונות העברנו זה לזו... בלי סוף ואני כל כך אתגעגע לעירום שלי איתך וכמה אהבנו להתפשט ולשתף... 

לעשן איתך (ולראות איך את מוציאה עשן מהאף המתוק הזה שלך), לעשות איתך שורות (ושתכיני את הכל - כמה זה מדליק אותי), לאבד את הראש איתך ביחד, 

להירדם עליך, להתכרבל איתך כשאת לובשת את פיג'מת הארנבונת המתוקההה!!, למחוץ אותך ולשקוע בך מתוך שינה מתוקה,

השקע הזה שלך בצוואר פאצי, והאוזניים המושלמות שלך שלא נתת לי לנשק כי זה מדגדג,

הקצה הזה של הדגדגן שלימדת אותי בדיוק בדיוק איפה ואיך לגעת בו.

להשתכרררר, אחחח פאצי, נשבר לי הלב, כמה אהבנו להשתכר ולהתמסטל יחד כמו שני משוגעים,

מתגעגע לאף המתוקקק שלך, לעיניים המתוקות המהממות שאני כל כך מאוהב בהן, מתגעגע למגע החם שלך, המגע המלטף המהיר והמציק (סתם פאצי) הזה שלך שלא מפסיק לשניה אחת לפרוט על גופי. ההערצה שלך לזין שלי, העמידה אותו עוד יותר, כל כך אהבת אותו והוא כל כך אהב אותך.

כמה אהבתי את הטוסיק שלך, הכוס (התותה - כמו שאת אומרת) הכי יפה שלך, הפטמות הכי טעימות, השפתיים (המקוריות) הכי הכי סקסיות בעולם.

אהבתי ששנינו סוטי מין ביחד והכי כיף לנו עם זה בעולם, שנינו אוהבים הכללללללל פשוט הכל 

ואני אוהב שאת אומרת לי "חיים שלי" ואני מתחרמן כשאת מקללת אותי במיטה ושאת אוהבת לשמוע אותי מדבר אליך מלוכלך ועושה בך כל מה שאני רוצה, 

וחסר לי שכל מה שאני רוצה - גם את רוצה וזה עושה לשנינו טוב. הכי כיף לנו להתמזג יחד, לשקוע אחד בשני ברוך.

אתגעגע לגניחות שלך באוזן, לביישנות שלך ולשקט שלך כשאמא שלך בדירה למעלה, 

לסיבובי ונישוקי הפטמות, של שנינו... 

לפאצי, פאצ פאצ, פאצוש, פאצושי, ללי,

ללילות הקסומים בתל אביב ואיפה לא, נדים בין מלונות, מסעדות, ברים, ים, יקבים, יערות, הכל עם הרבה הרבה אושר ותשוקה,

חיבור של אחד למילארד!

 

הזכרונות מבודפשט ישובו כל לילה, רואה בלופ את הסרטון זכרונות שערכת כה מושלם, מוכשרת שאת.

שומע שוב ושוב את ההודעות של קמילה הספרדיה הסקסית שלי, ואני מת לשוב לזרועותיה החמות, המחבקות שתמיד פתוחות ורוצות בי.

הנשמה מתגעגעת!!

 

כמה אהבתי אותך, את הנשמה שלך, את הלב הטוב הזה שאין כמוהו בעולם,

כמה אהבתי את עפעופי העיניים המהירים הממיסים שלך, את כתמי הלידה שלך, אויש ללי, את פשוט יצור מושלם. 

כמה אהבתי לאהוב אותך וכמה אהבתי את עצמי כשאני איתך,

כמה אהבתי לענג אותך וכמה חשוב היה לי לוודא שכיף לך ושאת נהנית ומאושרת,

העור החלק ופסי השיזוף הסקסיים שלך והפופיק המתוק שכה אהבתי ללקק חקוקים לי בראש ולב,

כמה אהבתי שהטוסיק שלך היה מחייג אלי בטעות,

 

את הדובונית שובונית, את הארנבונת המתוקה שלי, הזונה הקטנה שלי, ראיתי בך שותפה שלי לחיים - לכל דבר,

 

וחלפו הימים וחלפה לה שנה וחצי והחזקנו את זה והחזקנו זה את זו וזו את זה,

והסוד הגדול הארור והמקולל שלי, הפך לך קשה מנשוא,

תקתוקי השעון וחיבוקי הפרידה שלי ממך בלילות הפכו יותר ויותר כבדים.

ולי היה קשה שקשה לך, קשה מאוד,

רציתי תמיד ואני רוצה וארצה תמיד באושרך, הצלחתך וטובתך. כל כך אוהב אותך פאצוש.

 

ושנינו סירבנו לשחרר אחד מהשני. שני משוגעים, מכורים, נרקומנים אחד לשני.

ושברנו אחד לשני את הלב כמו בני זונות. 

וזה נגמר. הכוכב המיוחד שלנו כבה. 

ותלינו, לעת עתה, את הלב המיוחד שלנו על הקיר בחדר השינה.

הכוכב הקסום שלנו שוב יידלק כשהלבבות יהיו תלויים זה לצד זה על הקיר,

נפתח יחד את בקבוק הפרוסקו-לבבות-אדומים ונשתכר שוב עד אבדן חושים.

 

חסר לי לאהוב אותך, חסרה לי אהבתך,

הכאב לא מרפה,

 

אני אוהב אותך לנצח

 

דובי

 

לפני 4 שנים. 12 בספטמבר 2020 בשעה 8:15

זה קרה לפני עשרה ימים.

ישנתי שנ"צ, כרגיל...

כולם יודעים שבערך בין 14:00 ל-16:00 אין מה לנסות לתקשר איתי.

במיוחד את.

קם מהשינה, מגשש ידי לטלפון הנייד, האור מסנוור.

רואה שיחה שלא נענתה ממך, מתיישב, סוגר מהר את הטלפון כאילו קיבלתי בשורה רעה.

פותח שוב, האור מסנוור שוב, משפשף את העיניים ומוודא שאני רואה נכון - שזו את שהתקשרת בשעה 15:24.

חלפו חודשים מאז שנפרדנו,

מאז שנכנסתי לחרדות הקורונה והסתגרתי כמו איזה אידיוט,

מאז שהתחלת איתו מאחורי גבי, מאז שהסתרת ממני,

מאז שתפסתי אותך איתו, מאז שנלחמתי עליך מלחמת חורמה והפסדתי.

מאז שבסוף המלחמה שחררתי גם אותך (באהבה ופרגון), אבל לא לאביר על סוס לבן, אלא לקוף מזדקן, שמן ומכוער, אושיית אינסטוש ופייסוש וכל החרא, בעייתי באוכל, מעשן סיגריות מסריח, חרא זיון, ובאופן כללי לא מתקרב אלי בשום פרמטר (אני רק מציין עובדות שאת סיפרת לי בעצמך, רק במילים בוטות יותר...).

הסברת לי שהוא גרוש, עף עליך (גם אני, WTF) וגר קרוב (גם אני, WTF). זה הספיק לך (הגרוש).

הסברת שאת רוצה לתת צ'אנס לזוגיות נורמטיבית - דהיינו בחור שיכול לישון איתך.

הקאתי בפה. הוא לא מתאים לך, לא איתו. סלדתי ממנו. אני לא צריך להכיר אותו אישית כדי לדעת שהוא לא מתאים לך. 

הסברתי לך בפירוט רב למה את עושה טעות איתו, בטח אחרי פאקינג 3.5 שנים שאנחנו יחד.

התעקשת, ביקשת לתת לו צ'אנס, אמרת לי שבסוף הבחירה היא שלך ולא שלי.

"את צודקת" עניתי לך ושתקתי. כיבדתי אותך. מאהבתי הגדולה אליך - פרגנתי לך.

אם קוף החלל יעשה אותך מאושרת יותר ממני - Go Girl.

 

התרגלתי כבר שאת לא בחיי, כבר הייתה לי אהבה אחת קצרה (שנקטעה גם היא לצערי) מאז שהלכת.

הזמן התחיל לעשות את שלו... לא אגיד ששכחתי אותך, אבל כאב לי פחות ופחות.

 

התקשרתי אליך בחזרה.

"התקשרת אלי?" שאלתי אותך בחצי היסוס מיד כשענית. בלי "שלום", בלי "היי".

"כן, סתם כזה, רציתי לדעת שאתה בסדר..." ענית.

"אני בסדר" עניתי "ואת?" (איזו טעות של שאלה...)

"אני בסדר, שגרה. האמת שאני חושבת עליך המון, כל יום..., מתגעגעת, נזכרת, משתגעת, מתעצבנת שהוא לא אתה, שהוא לא מדבר כמוך, לא כותב לי כמוך, שאני לא מצליחה לאהוב אותו כמו שאהבתי אותך..., שהוא לא מזיין אותי כמוך, ש...."

"סליחה שאני קוטע אותך, אבל את איתו עדיין, לא?..." שאלתי.

"כן, אני נוסעת איתו ועם כל החבר'ה מה'גימלים' וה-'דרים טים' (מי שלא מכיר - מדובר בחבורות גרושים/גרושות לרוב קופי חלל מטומטמים וחסרי חיים - נ.ס) לחופשה באילת, וקצת עצוב לי שזה לא אתה..."

"אני בהלם ממך" אמרתי והתרסקתי מיד.

"למה את עושה את זה עכשיו?...למה התקשרת?! כדי לרסק אותי?...אני לא מספיק מרוסק נראה לך?... מה מטרת השיחה?..." 

"אני מצטערת, לא הייתי צריכה להתקשר".

 

לא לא, אני לא הייתי צריך להתקשר.

מטומטם.

 

 

לפני 4 שנים. 7 בספטמבר 2020 בשעה 10:00

 

הכרתי אותך לפני 6 שנים,

את היית הראשונה שהכרתי אחרי שחזרתי מברזיל,

רווקה צעירה תל אביבית אורבנית, מהממת שכמוך.

התאהבנו מהר, רצינו להסתבך ביחד...

הגשמנו את עצמנו מינית ותשוקתית יחד,

ידענו מלכתחילה שאנחנו יוצאים להרפתקאה זמנית,

ידענו שמגיעה לך מערכת יחסים נקיה - ילדים, זוגיות "נורמטיבית" וכל השיט. 

9 חודשים היינו יחד, מסע של קסם.

התאהבת בי ואני בך...

קרענו את תל אביב ואחד את השניה...

מושלמת עבורנו הייתה דירת הרווקות שלך בדיזינגוף, אותה חלקת עם נטע השותפה הנצחית שלך - שאף פעם לא הייתה בבית.

 

התעצבתי מאוד בימים ובלילות שעישנת ג'וינט לבדך, שרועה על הספה מול הטלוויזיה והתעניינת בי ובילדיי,

ידעתי שכואב לך מאוד שלא את זו שנמצאת לידי, וכמה כמהה את לכך.

 

ביום ההולדת העגול שלך, נתתי לך במתנה קופסת קסמים ובה בין כל ההפתעות - דמות אביר על סוס לבן.

"מה זה?" צחקת בקול.

הפתעתי אותך ואמרתי לך שעם כל הכבוד לאהבה שלנו, מצאתי לך אותו, את האביר...

סיפרתי לך עליו והתחננתי שתצאי איתו לדייט,

הקושי היה שהבחור ממשפחתי הקרובה ביותר...

"השתגעת לגמרי!" צעקת עלי. בכית ממני... נעלבת מההתעקשות שלי להכיר לך אחר...

חשבת שזה חולני שתהפכי לחלק מהמשפחה שלי ולא צמודה אלי ורק אלי.

 

לא ויתרתי לך. "הוא קסם" אמרתי. ידעתי מה שאני אומר.

יזמתי שידוך - הראיתי לשניכם תמונות, שניכם הגבתם באיפוק סנובי תל אביבי מסריח מצוי - "חמוד"/"חמודה".

עשית לי "טובה" (חצופה שכמוך), אמרת שתצאי איתו פעם אחת ("וזהו!").

קבעתי איפה תגידי לו שתיפגשו. הכנתי אותו היטב (כן, קטנטונת, הוא בחיים לא היה עובר את הדייט הראשון איתך בלי הכנה טובה מראש...)

יצאת איתו, פסלת אותו בהתחלה בגלל שטויות מטופשות שלך והשוואות בלתי נגמרות אלי ולקשר המטורף שהיה לנו,

הכרחתי אותך לתת לו צ'אנס, המשכת לצאת איתו והנה לימים נדלק לו הניצוץ וצמחה לה אהבת אמת.

אהבת אמת שלמה, יציבה ומלאת צחוק וכיף בין שני חמודי על שאתם.

כזו שייחלתי שתהיה לך ולו, כזו שאת רצית כל כך.

 

כשהוא בא אלי ביום שבת למרפסת, להתייעץ איתי על הצעת הנישואין - אמרתי לו: "שב, קח דף ועט ותרשום..."

הוא ביצע נפלא, יותר טוב ממני :)

 

יום החתונה הגיע, החתן האהוב על שנינו ביקש ממני לעזור ולהיות האחראי על האירוע מטעם המשפחה...

ואת לוקחת אותי הצידה בדמעות ואומרת לי "מי אם לא אתה בייב...מי אם לא אתה..."

התרגשנו, התחבקנו ונפרץ לו סכר הדמעות... עוד ועוד דמעות...

ואף אחד לא הבין מה קרה שם לרגע...

"מתרגש קצת" ניסיתי לצאת מזה...

 

רגע החופה היה סוריאליסטי לחלוטין,

עומד איתך בחופה, דומע (בסתר) יותר מההורים של כולנו,

מלא אושר, פרגון, גאווה ואהבה,

מעולם משקפי השמש השחורות שקנינו יחד בלונדון לא היו חשובות יותר...

 

קרובה אלי תחת החופה, הנשלטת הראשונה שלי מתחתנת לנגד עיני,

הרבה בזכותי...

ואין איש יודע על מזימתי, רק את ואני...

 

מהממת שאת, אוהבתך קטנטונת,

יאללה - !FAMILY TIME

 

לפני 4 שנים. 1 באוגוסט 2020 בשעה 12:44

נסעת לקנות מחשב פלצני בקניון

עבורי זו  הזדמנות טובה לשגע אותך...

 

ארבתי לך מחוץ לחנות,

חיכיתי שתצאי.

 

חלפתי על פניך וכשזיהית אותי (למרות הכובע והמסיכה) - שוב, המבט הופתע והמבוהל לו השתוקקתי :)

המטרה הושגה חחחח

 

רציתי שנקנה יחד קולר שיהלום אותך,

אך המבחר היה מחריד והשעון שמעלינו תיקתק לו.

 

הזמנתי לך את הרי-בר שאת אוהבת ויצא להם אחד הדוחים...

פאקינג 20 דקות לא מצאתי את האוטו ובסוף הסתבר שחניתי בדיוק בדיוק מאחוריך...

כמה הזיה זה?!

 

שידלתי אותך למקום נידח.

אחרי שחלפנו על איגור בכניסה,

הגיח במסדרון משמאל בחור חרדי עמוס שקיות.

"רק זה חסר לי עכשיו, מישהו מהישובים שלה..." חשבתי לעצמי חצי בצחוק, חצי ברצינות.

 

נטפתי מזיעה, התפשטתי מיד כשנכנסו,

נכנסתי לשטוף את עצמי לפני שאני מתנפל עליך.

 

זיהינו מראה מעל הג'קוזי ומראה בצד המיטה...

מחרמן משהו...

 

הבאתי 2 מתנות קטנות איתי:

מנורת הקסם (שתשמש אותנו עוד הרבה)

ומכשיר הקסם (שישמש אותך מהיום והלאה)

 

יצאנו למרפסת, הסקסית שלי חייבת לעשן לפני שהכוס שלה מעלה עשן.

הובלתי אותך פנימה, ערום לחלוטין,

תורך להתפשט הגיע...

חייבת להשתין... ואיזו סקסית את כשאת משתינה ומצחקקת עם דלת פתוחה...

 

ביקשתי שתכסי שתכסי את עינייך עם כרית,

שלפתי וענדתי לצווארך קולר סקסי מחובר לשרשרת מתכת ארוכה.

כמה הצלפות קטנות בישבן הקטן והסקסי שלך עם השרשרת והתחלת להרטיב...

ובא לי היום על החור של הישבן הסקסי שלך...

את נבוכה קצת...

נישקתי, ליקקתי, נשכתי אותך...

 

הטרפתי אותך עם מכשיר הקסם שרטט לך על הדגדגן בלי הפסקה. 

איזה כיף היה להזדיין מול המראה, אני יכול להתבונן בך גונחת שעות.

גמרת חזק על המג'יק עם הזין שלי עמוק בתוכך.

 

הפעם לא ויתרת לי, דרשת שאגמור בתוכך...

הפכתי אותך על ארבע לדוגי, משכתי לך ברצועת הקולר שחנקה מעט את צוואר וחדרתי אליך עמוק וחזק.

הצמדתי את ראשך למזרון וביקשתי שתפשקי עם ידייך את לחיי הישבן כדי שאחדור אליך עמוק יותר.

 

זיינתי אותך עמוק וחזק תוך כדי משיכות ברצועת השרשרת וספאנקים שהאדימו את ישבנך המפואר.

 

נישקתי ונשכתי אותך בצוואר,

חדרתי אליך עמוק ומילאתי אותך. 

מחרמן  אותי לראות את הכוס שלך מטפטף אותי...

 

לפני 4 שנים. 26 ביולי 2020 בשעה 8:43

נפגשנו ביום חמישי בפעם הראשונה,

אחרי שבוע של התכתבויות, שיחות טלפון קצרות,

תיאום ציפיות ארוך וקורטוב סקסטינג סופר מוצלח.

 

אני כותב, כדי שהזכרון הטרי והפרטים המדויקים לא ישכחו.

את רצית קפה, ים, מסעדה, לדבר ולהכיר.

אני רציתי לנעול אותך איתי במקום מבודד,

ובגדול, פשוט לא להפסיק לנשק ולנשוך את השפתיים המטורפות שלך.

 

מצאנו את האמצע,

הבטחתי שארוחת ערב תהיה,

ביקשתי אפס איפור, אודם אדום, גומיה לשיער וחזיה בתיק. 

מעבר לזה, לא סיפרתי לך כמעט כלום.

 

אפשרתי לך לשאול 2 שאלות בלבד בקשר לערב.

שאלת אם אצלם אותך במצב מביך או פוגעני,

עניתי שלא.

שאלת אם המקום נראה מפחיד,

עניתי שרק מבחוץ.

 

משום מה, חשבת שהקונספט הוא המבורגר וצ'יפס,

אני כיוונתי הרבה יותר גבוה...

 

הזמנתי אותך לתל אביב.

עבורי, זה לא מובן מאליו שנענית להזמנה.

הסברתי לך למה.

 

הנחיות הערב היו כי ככל שתסמכי עלי,

יהיה לך (לנו) יותר מרגש, יותר מצמרר, יותר לוהט.

ככל שתסכימי יותר, תעופי יותר.

 

ואיזו צייתנית היית. אלופה.

 

הגעת למקום שכוח אל, אבל באמת שכוח אל.

רחוב שומם וחשוך שממוקם בקצה נידח של תל אביב,

האנגר ענק עשוי פחונים-פחונים, כמעט ישירות מעליו חורק לו ברוח מנוף עצום ישן ורעוע...

 

היית ממושמעת, צייתנית. 

יצאתי לעברך ונעמדתי באמצע הכביש,

לבוש בחליפה השחורה הכי יפה שלי,

הראיתי לך היכן לחנות וסימנתי לך לבוא אחרי.

 

נפגשנו במבואת הכניסה להאנגר,

יפיפיה בשמלה ירוקה ועיניים כחולות בורקות, 

נבהלת בטירוף כשראית אותי צמוד אליך וממש מאחוריך...

נהמת הבהלה שלך הדליקה אותי יותר, סוטה שכמוני...

 

קשרתי לעינייך את מטפחת הכוכבים שלי,

פתחתי את דלת הברזל הגדולה,

והובלתי אותך לאט לאט לפנים ההאנגר.

 

שילבתי את ידי בידך, הצמדתי אותך ל-INTENSE  שלי,

ליטפתי את זרועותייך המצומררות,

אמרתי כמה מילים מרגיעות והושבתי אותך על כסא.

 

הנמכתי מעט את המוסיקה הרומנטית ששמתי ברקע,

"אסור לך להסתכל אחורה" אמרתי והסרתי את המטפחת.

 

למרות שניחשת מצוין מה ניצב בדיוק מאחוריך,

הנהנת בהסכמה ושתקת. חייכת וזרמת.

צייתנית ומסורה.

 

נרות קטנים מרצדים האירו במעט את שולחן העץ הגדול,

מילאתי את כוסות היין הגבוהות ביין לבן, 

גילית שהמבורגר וצ'יפס זה פחות אני לאירוע מרגש שכזה,

גילית שפנים ההאנגר הוא מקום קסום והרבה פחות מפחיד ומאיים משדמיינת.

 

מצחקקת ונרגשת,

נמשכתי אליך בטירוף מיד,

לפרצוף המהמם, לשפתיים, לעיניים, לאף המעוטר בנזם שיושב עליך בול.

 

התחלנו לטרוף את האוכל המעולה,

צחקנו המון והתחלנו להכיר יותר לעומק.

הראית לי כמה ארוכה הלשון שלך ואצלי בראש כבר רצו עליה תכנונים...

 

כיביתי את הנרות והדלקתי אורות עמומים,

רציתי לראות אותך. להתרגש מיופיך.

לתכנן בדיוק איפה אני מנשק ואיפה נושך...

 

בין צחוק לצחוק, בין ביס לביס,

לא פסקו המבטים שלנו מלאנוס אחד את השני...

חם לי...

הורדתי את החליפה והחולצה המכופתרת,

נגמר הרושם הראשוני, מתקלפים עכשיו לאט לאט.

 

הסברתי לך שהערב יתחלק ל-3 חלקים,

כעבור שעה של דחיית סיפוקים לא אופיינית,

הודעתי שחלק א' הסתיים ומיד יתחיל חלק ב' -

אבל קודם...

 

כן... קודם כל קשרתי לעיניך שוב את המטפחת שלי.

חצינו דלת רעועה, תוך כדי שאת מגששת את דרכך החוצה.

 

תפסתי אותך בחוזקה, הצמדתי אותך אלי וטרפתי לך את הפה.

אחחח איזו נשיקה. נשיקה-נשיכה.

למחרת הסתבר שנשאר לך סימן כחול. נפלא :)

 

הסרתי לך כיסוי העיניים ו-הפתעה!

בחצר בריכה וג'קוזי רותח מוארים באור הירח ובמספר נרות בודדים.

התרגשת מאוד, גם אני.

לא הפסקנו להתנשק. לשון רודפת לשון.

צוואר, אזניים, אף - הלשון שלי לא פסחה על דבר...

 

הפתעתי אותך עם סיגריות,

וזה היה שווה כי את מעשנת הכי סקסי בעולם.

 

למרות הפיתוי ועקב הנסיבות ששמורות איתנו,

ויתרנו על הבריכה והג'קוזי והודעתי שעוברים לחלק ג'.

 

כן... שוב קשרתי לעיניך את המטפחת שלי.

שוב חצינו דרך הדלת הרעועה.

 

ידעת לאן הולכים.

לאותו איזור שהיה מאחוריך בשליש הראשון של הערב.

המזגן על 17 מעלות ובכל הכח,

שום דבר לא מצליח לקרר את החדר הלוהט...

 

הצבתי אותך עומדת עם הגב למיטה,

הפטמות המהממות שלך הזדקרו בטירוף וכמעט ניקבו את השמלה הסקסית שלך,

כבלתי את ידייך מאחורי הגב,

פישקתי את רגלייך...

 

נישקתי אותך מלמעלה למטה שוב ושוב,

הגוף שלך רטט ובער, אנחות התשוקה שלך הטריפו אותי.

הרגשתי עם היד ועם הפה שהכוס החלק שלך רותח ורטוב...

 

הפשטתי אותך והשכבתי אותך על המיטה עם הידיים קשורות מאחור,

המטפחת ירדה מעצמה...

אני אוהב כשאת מסתכלת עלי מבצע בך מעשים מגונים בהסכמה...

 

ליקקתי ונישקתי אותך,

טרפתי אותך,

הריח והטעם שלך היו מופלאים,

הכנסתי את הלשון עמוק יותר ויותר,

מצצתי ונשכתי את הדגדגן, שוב ושוב.

 

עם הידיים החזקות שלי, פישקתי לך את הרגליים

והתחלתי לשחק את משחק האצבעות...

מנשק ומלקק, דוחף עמוק - ועוד קצת.

הזין שלי עשה חור במיטה והייתי חייב את הפה שלך עליו.

 

הוצאתי אותו ו...

התמסרת אליו לחלוטין,

סקסית ובטוחה בעצמך, ירקת עליו אפילו בלי שביקשתי...

איזה שפתיים... איזו לשון...איזה גרון...

 

ביקשתי שתביטי בי כשאת יורדת לי...

אנסתי לך את הגרון עד שכמעט ונחנקת.

זה חירמן אותך יותר. חירמן אותי יותר.

 

זרקתי והשכבתי אותך על המיטה

וידיי לא עזבו את הכוס שלך, תוך כדי שאני מנשק אותך בלהט.

הכוס שלך היה רטוב לחלוטין וכך גם המיטה...

 

אמרת לי "אני חייבת אותו בפנים"

"תיכף" עניתי, והמשכתי לזיין אותך חזק חזק עם היד.

 

התרתי לך את הידיים...

נישקת וליקקת אותי בכל מקום לבקשתי,

לא הפסקת לנשק אותי, ללקק אותי עם הלשון הארוכה שלך,

למצוץ אותי...

התמסרת לגמרי.

 

כשהרגשתי שזה הזמן הנכון, 

חדרתי. בהתחלה חזק, מהר, עמוק. אח"כ יותר חזק ויותר עמוק...

רכבת עלי כמו מטורפת,

אחזתי לך בחוזקה בידיים,

נושך בין דהירה לדהירה את הפטמות המהממות שלך, 

 

הרגשתי את הכוס שלך מתכווץ ומתהדק היטב על הזין שלי,

גם הגניחות והאחיזה שהשתחררה לפתע בכפות ידיים אותתו שגמרת.

אבל אני בייבי, אני דורש שתצרחי את זה או תלחשי לי באוזן,

אני רוצה לדעת בוודאות, חצופה!

 

הודעתי לך שלהבא את חייבת להגיד לי,

אחרת...מממממ...

 

נורא רציתי שתגמרי ותתפוצצי שוב (ושוב ושוב),

אך לצערי, מחוגי השעון רצו קדימה בפראיות,

הזמן טס לנו ובמקום שנזדיין עוד שעתיים, היינו חייבים לעוף.

ההוא שבמרומים רצה שיישאר לנו טעם של עוד...

ויהיה עוד בייבי...

יהיה עוד הרבה...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 21 ביולי 2020 בשעה 4:26

המלצה על סרט קצר.

סרט סופר שנון, סופר מצחיק, מבריק.

יגזול מכם רק 25 דק'.

 

"עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי"

 

לראות בלילה, במסך גדול, בלי הפרעות

עדיף עם חברים קלילים ולא עם חברים כובד

ועדיף עם כוס וויסקי ו/או ג'וינט

 

 
לפני 4 שנים. 15 ביולי 2020 בשעה 18:20

לא חבל לתת לי?!

 

7,500 ש"ח

+

3,000 ש"ח

 

לי?!

 

תן למי שצריך...

 

טמבל!

מדינת חלם.