בלוג הכתיבה האינטימי שלי

זה קרה לפני עשרה ימים.

ישנתי שנ"צ, כרגיל...

כולם יודעים שבערך בין 14:00 ל-16:00 אין מה לנסות לתקשר איתי.

במיוחד את.

קם מהשינה, מגשש ידי לטלפון הנייד, האור מסנוור.

רואה שיחה שלא נענתה ממך, מתיישב, סוגר מהר את הטלפון כאילו קיבלתי בשורה רעה.

פותח שוב, האור מסנוור שוב, משפשף את העיניים ומוודא שאני רואה נכון - שזו את שהתקשרת בשעה 15:24.

חלפו חודשים מאז שנפרדנו,

מאז שנכנסתי לחרדות הקורונה והסתגרתי כמו איזה אידיוט,

מאז שהתחלת איתו מאחורי גבי, מאז שהסתרת ממני,

מאז שתפסתי אותך איתו, מאז שנלחמתי עליך מלחמת חורמה והפסדתי.

מאז שבסוף המלחמה שחררתי גם אותך (באהבה ופרגון), אבל לא לאביר על סוס לבן, אלא לקוף מזדקן, שמן ומכוער, אושיית אינסטוש ופייסוש וכל החרא, בעייתי באוכל, מעשן סיגריות מסריח, חרא זיון, ובאופן כללי לא מתקרב אלי בשום פרמטר (אני רק מציין עובדות שאת סיפרת לי בעצמך, רק במילים בוטות יותר...).

הסברת לי שהוא גרוש, עף עליך (גם אני, WTF) וגר קרוב (גם אני, WTF). זה הספיק לך (הגרוש).

הסברת שאת רוצה לתת צ'אנס לזוגיות נורמטיבית - דהיינו בחור שיכול לישון איתך.

הקאתי בפה. הוא לא מתאים לך, לא איתו. סלדתי ממנו. אני לא צריך להכיר אותו אישית כדי לדעת שהוא לא מתאים לך. 

הסברתי לך בפירוט רב למה את עושה טעות איתו, בטח אחרי פאקינג 3.5 שנים שאנחנו יחד.

התעקשת, ביקשת לתת לו צ'אנס, אמרת לי שבסוף הבחירה היא שלך ולא שלי.

"את צודקת" עניתי לך ושתקתי. כיבדתי אותך. מאהבתי הגדולה אליך - פרגנתי לך.

אם קוף החלל יעשה אותך מאושרת יותר ממני - Go Girl.

התרגלתי כבר שאת לא בחיי, כבר הייתה לי אהבה אחת קצרה (שנקטעה גם היא לצערי) מאז שהלכת.

הזמן התחיל לעשות את שלו... לא אגיד ששכחתי אותך, אבל כאב לי פחות ופחות.

התקשרתי אליך בחזרה.

"התקשרת אלי?" שאלתי אותך בחצי היסוס מיד כשענית. בלי "שלום", בלי "היי".

"כן, סתם כזה, רציתי לדעת שאתה בסדר..." ענית.

"אני בסדר" עניתי "ואת?" (איזו טעות של שאלה...)

"אני בסדר, שגרה. האמת שאני חושבת עליך המון, כל יום..., מתגעגעת, נזכרת, משתגעת, מתעצבנת שהוא לא אתה, שהוא לא מדבר כמוך, לא כותב לי כמוך, שאני לא מצליחה לאהוב אותו כמו שאהבתי אותך..., שהוא לא מזיין אותי כמוך, ש...."

"סליחה שאני קוטע אותך, אבל את איתו עדיין, לא?..." שאלתי.

"כן, אני נוסעת איתו ועם כל החבר'ה מה'גימלים' וה-'דרים טים' (מי שלא מכיר - מדובר בחבורות גרושים/גרושות לרוב קופי חלל מטומטמים וחסרי חיים - נ.ס) לחופשה באילת, וקצת עצוב לי שזה לא אתה..."

"אני בהלם ממך" אמרתי והתרסקתי מיד.

"למה את עושה את זה עכשיו?...למה התקשרת?! כדי לרסק אותי?...אני לא מספיק מרוסק נראה לך?... מה מטרת השיחה?..." 

"אני מצטערת, לא הייתי צריכה להתקשר".

לא לא, אני לא הייתי צריך להתקשר.

מטומטם.