"אני אעשה כל מה שתרצה אדוני"
"כל מה שארצה?" שאלתי,
"הכל אדוני."
"ביום שישי בשעה 10:00 תגיעי לבית קפה בחגור. אני אשלח מונית. הלוך-חזור.
משקפי שמש, קוקו אסוף למעלה, ג'ינס וחולצה שחורה.
מה שלא אמרתי, את לא מביאה. תחשבי טוב על מה שאמרתי – תשנני את זה.
את תראי מישהי אחרת לבושה באופן זהה לך, יושבת בשולחן עם סוכריה על מקל בפה.
אסור לך לדבר מילה. אסור הבעות פנים. תסתמי את החיוך שלך 😊.
אסור גם צחוק ולא להוציא לשון ולא שום דבר!(מחייך בעצמי), רק לענות – "כן אדוני"
"ברור לך?"
"כן אדוני" השיבה בעדינות.
שישי. שמש. 09:50
אחת כבר כאן יושבת, מוציאה סוכריה על מקל, מחפשת אותי בעיניים. היא לא תמצא.
פתאום נזכרת בהוראותיי, קמה ומביאה עוד שני כסאות, מסדרת אותם כמו שביקשתי.
צופה מקרוב, מחייך חיוך מסופק, מתרגש ונהנה מההצגה...
10:02 מגיעה השניה. סריקה מהירה והיא ראתה בדיוק לאן לגשת.
יושבות השתיים, לא מחליפות מילה, חיוך קטנטן מבויש עולה ויורד. הכלבות ממושמעות.
אני קולט ששתיהן הגיעו יחפות ואני מוצף רגשות מעורבים תוך התפוצצות מצחוק וחרמנות.
מחד, כועס על עצמי ששכחתי להגיד להן לבוא עם נעליים כלשהן ומאידך שמחתי מאוד לגלות כמה הן ממושמעות.
מסתבר שזה נורא מחרמן אותי שהן יושבות יחפות...זהות במראה... שותקות... מראה משגע ומשוגע.
מתגנב בין שתיהן, מוריד את הכובע ומשקפי השמש ונועץ בשתיהן מבט חד.
"בוקר טוב יפות שלי" (מחייך ושותק מחכה לטעות בהוראות של מי מהן)
-שתיקה-
"יפה מאוד, יפה מאוד. אני מעריך מאוד את ההשקעה והנכונות. רשמתי לפני שאחת מכן איחרה. אין צורך להתעכב על זה עכשיו. היא תשלם... אתן מתרגשות?"
"כן אדוני" לחשו השתיים.
לא הבנתי, אתן לוחשות כי אתן מתביישות שמישהו ישמע? אני רוצה לשמוע את התשובה טוב. אתן מתרגשות?"
"כן אדוני!"
כל יושבי בית הקפה סובבו את הראשים. הצגה מהממת.
"נהדרות אתן, איזה כיף לתאם איתכן ציפיות, אז ככה – מה שנעשה זה – נעבור לחלק ב'. תעבירי לה בבקשה את הסוכריה. ואת – קדימה להכניס לפה."
האחת ליקקה את הסוכריה באופן מגרה והעבירה לשניה שתחבה את הסוכריה עמוק לגרון בהפגנתיות מחרמנת ביותר
"יופי, נהדר, עכשיו גם ראיתן אחת את השניה וגם סוג של טעמתן. יש לכן עוד שתי דק' להסתכל אחת על השניה טוב טוב"
המונית הגיעה. פתחתי את הדלת. "אסור לגעת אחת בשניה בלי רשות, כן?"
"כן, אדוני" השיבו השתיים ונהג המונית שאל "מה? מה?"
"לא משנה" השבתי לו.
"אתה שאול?" שאל הנהג.
"לא. אה.. לא משנה..."
זה נורא מצחיק אותי כי כתוב לו על הצג shual. מצחיק אותי באופן לא ברור כל פעם מחדש.
הגענו לבית הפרטי ששכרתי.
פתחתי לכלבות את דלת המונית ואחר כך את דלת הבית.
המשך יבוא.
