בלוג הכתיבה האינטימי שלי

05:10 שבת

יושב לבדי מול הים,

בחוף הקבוע, כמדי שבת, על הספסל הקבוע,

ואת לא באת...,

הולך וחוזר, רץ, מתאמן,

הלב דופק מהמחשבה שאולי תגיעי...

מדמיין מה יקרה אם אראה אותך...

מביט בים ושוקע במחשבות עליך.

כמה אהבנו את הים שלנו.

ועבר שבוע ושוב לא באת...

וירד קצת גשם, חשוך, קודר.

הגלים נשברים זה אחר זה,

וגם הלב שכל כך כואב,

אני אוהב אותך כל כך דובונת שלי (לנצח),

הגעגועים שורפים,

ומה אומרים לדובונת שאוהבים?

מה מאחלים?

למה מצפים? למה מקווים?

האם להניח לנפשה העדינה כל כך? קשה כל כך...

והחששות והחרדות גדולים כל כך, כיצד תסתדר ומה יהיה...?

שלא ינצלו אותה, שלא תיגרר למערכת יחסים שלא טובה לה באמת, שלא יצאו איתה במקביל לאחרות, שלא יפגעו, שלא ינצלו,

שלא יזיינו ויזרקו, שלא תיפתח מהר מדי, 

רוצה ומקווה שיאהבו אותה לפחות כמוני, שידאגו לה, יחבקו וינשקו, יעטפו, יתקשרו איתה + לילה ובוקר טוב כל יום, פתקי אהבה קטנים,

רוצה עבורה בדיוק אותי, בדמותו של אחר... וזה כואב מאוד בלב...

רוצה שתבדוק אותם היטב, את הטלפון שלהם, את כל החרא רשתות חבריות, כמעט כולם זבלים...

רוצה לתת טיפים, רוצה לשמור עליה מכולם ולא יכול...לא מסוגל...נקרע...

"תן לה לעשות את הטעויות שלה" אומר הקול הפנימי השקול שלי,

"לא אני לא מוכן!" צורח הדב עם האף האדום,

אני לא נותן לו להשתלט על השיח, אני מאמין בה, אני יודע מי היא באמת, היא תדע לבחור - חכמה וחזקה מכולן. 

לא מסוגל לשאת את המחשבה שאחר יכבוש את ליבה ואת גופה... 

"אם אתה אוהב אותה תשחרר"

בן זונה מי שהגה את המשפט המטומטם הזה

רוצה רק אותה