|
|
|
אבל רומא דווקא כן.
הזמנתי כרטסים לי ולילדים.
לתאריכים שרציתי. שזה כבר מעולה.
✈️🛩🛫🛬
ואז,
ממש ממש במקרה, מצאתי כרטיסים למילאנו,
בפאקינג 300 שקל הלוך וחזור.
כן כן.
150 שח הלוך.
150 שח חזור.
גיחה. שישי עד שני.
חברות- לא יכולות לבוא.
הוא- לא יכול להוא.
לטוס לבד למילאנו - לא בא לי.
מי רוצה לבוא איתי?
(*רק מי שאני מכירה מחוץ לפיקסלים)
בריכה עם הקטנטנים, לפני שהם עוברים לאבא שלהם.
נסיעה לראות כוכבים ולעשות פיקניק של שקשוקה, לחזור לישון בבית, עייפים אך מרוצים.
קפיצה לים המלח, בזמן שהוא הולך לגלוש. אומרים שיש רוח טובה :). כל יום לומדים משהו.
סקס טוב , סשן. בתקווה כמו בפעם שעברה שהתעופפתי יומיים אחרי זה 🤞.
ואז אירוע לילה שרציתי לעשות הרבה הרבה זמן, ואם זה יצא לפועל, זה יצריך פוסט נפרד לחלוטין. אז בנתיים נשמור את האינפורמציה הזו לעצמי.
אני די מרוצה משלוותו של האיזון.
ואוהבת את החיים שלי מאוד, בתקופה האחרונה.
ועל כך תודה ענקית ליקום.
המרפקים שלי על המזרן, והידיים שלי קשורות מעל הראש. (ביקשתי אוקי, זו אני, החלטתי- שלא יהיה כאב היום. אלא התמודדות. ותענגות גוף. ומגע. הייתי זקוקה לזה. לדעתי גם הוא.)
הרגליים קשורות אחת לשניה, סוגרות אותי.
ואז הוא מותח חבל מהרגליים לידיים ומהדק אותי בתנוחה הזו.
איך מסבירים תחושות שעוברות בי, במצב כזה של חוסר אונים, כשהגוף שלי, על כל פתחיו הרטובים- לשימושו? אי אפשר להסביר. אז גם לא אנסה.
הגוף שלי עובר בציפה.
להתעופפות.
למצב בצק, שתופח קצת לפני שהוא מוכנס לתנור.
האצבעות החופרות בי, מקנות עונג צרוף.
הזין החודר את פי באופן תדיר, מוסיף על הקושי, ועל ההתעופפות.
~~~~~~~~~~
הוא מחזיק יד אחת מאחורי העורף שלי. ויד שניה לופטת את גרוני ולוחצת.
בהתחלה זה לא עושה לי כלום.
לאט לאט החום מתפזר לי בגוף.
מתגנב אלי.
בסופו של התהליך הזה, אני הופכת עיסה. אפשר לעשות איתי הכל. מריונטה שלשו אותה כהוגן.
סאבית בצק.
~~~~~~~~~~
הפעם הוא לוקח את הזמן עד שהוא חודר אלי. וכשזה קורה אני מאוד מוכנה אליו.
הוא מרגיש את זה גם.
העונג מתפזר בי.
הוא יוצא ממני וגומר לי על הגוף.
אני עוצמה עיניים.
הוא מטפטף טיפות של זרע על כל הפנים שלי. אף.מצח. פה.
זה מוריד למטה מנטאלית, מכין אותי לגמירה שתיכף תגיע.
הוא מחדיר לתוכי אצבעות.
מרחיב אותי מלמעלה עם אצבעות היד השניה ומצמיד את הצעצוע בדיוק במקום הנכון.
"תגמרי, זונה"
זה לא לוקח הרבה זמן, ואני צורחת אורגזמה משוגעת, של עונג עצור מלילה של תענוגות.
סאבית בצק.
שיתפתי את מחשבותי מהעת האחרונה עם חברה קרובה.
לכאורה נראה שהעוסקים בבדסמ עוסקים ב'סקס' אחר. חשיבה מתקדמת לצד פתיחות מינית. אומץ והעזה לצד התנסויות והכלה.
אבל תכלס?
ככל שאני חושבת על זה יותר ויותר? בדסמ טומן בחובו יותר הגבלות, מאשר הקלות.
יותר סגירות מאשר פתיחות.
יותר אנרגיה מגבילה, מאשר אנרגיה מאפשרת.
יותר החלטות מצמצמות אנרגיה.
סוג של קבעון מחשבתי.
אולי אני לא מדברת רק על בדסמ.
אלא עלי, ועל איך שאני חווה אותו ועל איך שחויתי אותו בעבר.
ועל מה שאני רואה ממרבית האנשים שאני מכירה שהם בדסמ.
ואני גם שמה בצד את האקטים הפיסיים, שבינינו? לתעופה המנטאלית והגופנית שנובעת מהפיסי? כל זה יכול להתקיים גם בעולמות תוכן אחרים, נפרדים מהגדרת הבסדמ.
ככל שאני חווה יותר -איתך ואיתכם,
משהו בתודעת ההויה שלי,
ומשהו ברמת הצרכים האישית שלי,
מתחדד לי.
ומתעצם.
מתדייק.
ומזדקק.
גיליתם לי, מבלי לגלות לי, עד כמה הייתי ועודני בחלק מהמקרים- מקובעת.
ועד כמה אני יכולה, ומותר לי, וזה בכלל צורך אצלי- לפרוש כנפיים.
דברים שלא עשיתי מעל שנה, שעשיתח בשבוע וחצי האחרון
1. הזמנתי הלבשה תחתונה סקסית מנקסט
2. עשיתי כלים ביד (סעמק על המדיח!!)
3. עשיתי סטפר כמעט כל יום.
4. הייתי במסיבה שמהותה לא בדסמ
5.סישנתי גבר (לא עוד!!!.)
הוא שולח לי את המשמרות שלו בעבודה.
כדי שאדע מה הלו"ז שלו קדימה.
מתעכב ומסביר לי.
זה נעים לי.
אנחנו קובעים לצאת יחד. קדימה. רחוק קדימה.
מזמינים כרטיסים.
זה נעים לי.
אנחנו מדברים על הסשן הקרוב.
על מה ואיך לשפר את הטוב שקיים. וקיים.
זה נעים לי.
הוא מתקשר אלי. הרבה.
זה נעים לי.
הוא שולח אלי תמונות של גוף האל היווני שלו.
זה נעים לי.
הוא חושב עלי. מרגישים.
זה נעים לי.
ואני חושבת-
זה נעים גם לך?
גלה לי, בפירוט והרחבה, מה נעים גם לך, כשאנחנו לבושים ורחוקים?
לילה אחרי מתחשק לי את השפתיים שלך על כל סנטימטר מרובע מהגוף שלי.
את הלשון שלך, מרפרפת בין חלקי גופי הקמורים, והנסתרים.
את העיניים שלך בוחנות אותי בחשיכה, מחייכות אלי.
את הידיים שלך חופנות כל חלק בי שהן מצליחות לאחוז.
את מילותיך החמות שמאחות קרעים בתוך נשמתי.
את זיעתך עת מאמץ.
את נשימותך הכבדות עת התקרבות לשיא בתוכי.
את זעקותך.
לילה אחרי מתחשק לי עוד לילה.
בדיוק כזה.
שימשך שבוע.
Only makes me love you more
ואתה בדיוק , אבל בדיוק הטיפוס לשבור לי את הלב.
אני כבר רואה את זה.
:)
איזה מזל שאתה לא קורא,
ככה אני יכולה להגיד לך בנינוחות,
מבלי לצאת כל כך סתומה כמו שאני מרגישה-
טו באב שמח בייבי. נעשה טוב היום. ונעשה טוב בכלל.
יש לי מיליון יתרונות, אני לא טובה עם סבלנות.
בדרך כלל אני צוחקת על זה.
מפטירה את זה בהומור. אומרת "סבלנות" זה לא הצד החזק שלי, כשזה הכי מחייך להגיד את זה.
אבל האמת היא שזה ממש ממש חסרון ענק שלי ומובהק.
לא רק בדברים הגשמיים.
אלא, ובעיקר, ברמה הריגשית.
בדרך כלל אין לי בעיה להמתין כשיש לי תאריך יעד. אבל כשיש אי וודאות אני בצרות. וכשיש תאריך יעד אבל גם אי מיצוי, אני בדרך כלל מוצאת את עצמי ברמת האכזבה.
זה אומר שצריך לעשות עבודה עצמית בנושא סבלנות ומידות טובות?
אין לי מספיק סבלנות לזה :)
ובחיי שזה עולה לי בדם, לתרגל סבלנות.
איפוק.
וריסון עצמי.
כשכל מה שבא לי באמת זה להתנפל עליך, לחבק אותך חזק, לנשק אותך, להנעים ולהגמיר, לשמוע, להרגיש, ללטף,
לקרב קרוב קרוב אלי, בין רגלי ויידי
ולא לשחרר.
