יש לי מיליון יתרונות, אני לא טובה עם סבלנות.
בדרך כלל אני צוחקת על זה.
מפטירה את זה בהומור. אומרת "סבלנות" זה לא הצד החזק שלי, כשזה הכי מחייך להגיד את זה.
אבל האמת היא שזה ממש ממש חסרון ענק שלי ומובהק.
לא רק בדברים הגשמיים.
אלא, ובעיקר, ברמה הריגשית.
בדרך כלל אין לי בעיה להמתין כשיש לי תאריך יעד. אבל כשיש אי וודאות אני בצרות. וכשיש תאריך יעד אבל גם אי מיצוי, אני בדרך כלל מוצאת את עצמי ברמת האכזבה.
זה אומר שצריך לעשות עבודה עצמית בנושא סבלנות ומידות טובות?
אין לי מספיק סבלנות לזה :)
ובחיי שזה עולה לי בדם, לתרגל סבלנות.
איפוק.
וריסון עצמי.
כשכל מה שבא לי באמת זה להתנפל עליך, לחבק אותך חזק, לנשק אותך, להנעים ולהגמיר, לשמוע, להרגיש, ללטף,
לקרב קרוב קרוב אלי, בין רגלי ויידי
ולא לשחרר.
