יומן מסע

*זה יהיה פוסט שרק מעטי מעט יבינו. עם השאר - סליחה*

פעמים נדירות קוראים לנו דברים בחיים שהגודל שלהם והעוצמה שלהם זה משהו שקשה לנו לתפוס.

זה פשוט גדול מאיתנו. גדול ממני.

משהו קטן שיזמנו, חלק בגלל תחושות של "זה לא צודק וזה לא בסדר" וחלק בגלל "אני לא מוכנה לזה ואני אלחם בזה"

וגם "אני לא מוכנה להיות חכמה כי פה זה בדיוק הזמן להיות צודקת, למרות שהאימרה השגורה הפוכה דווקא".

ואז המשהו קטן הזה מסתחרר לו למערכה משפטית ארוכת שנים (ועקובה מדם סמיך של ליבי האדום ומדמעות מרות מעיני העייפות) 

ופתאום את רואה את הסוף. והוא ממש ממש קרוב.

ולא רק זה, אלא שבניצחון באותו הקרב שאת יצרת, שהתעקשת עליו וכאבת אותו, את תשני ומשנה את המציאות עבור רבים אחרים שיבואו אחריך כי ישתנו נהלים פנימיים.

כי את יוצרת תקדים.

כי את לא התקופפת נוכח גזענות ושררה בחסות כח פוליטי.כי לא ויתרת. 

5% סיכוי.

זה מה שניבאה לי הסטטיסטיקה.

מי היה מאמין. 

5 פאקינג %.

אני יותר מדי מוצפת מכדי להרגיש גאה.

אולי מחר תבוא לקרוע אותי קצת, כדי שאכל להרגיש את זה בעצמות.

כי שאוכל לתת לזה במה.

הוא מחבק אותי ומערסל אותי קרוב קרוב אליו. 

"תספרי לי. תתקשרי אלי ותספרי לי דברים קטנים של החיים. מה עשית. לאן הלכת. מה קנית. מה ארגנת. מה עובר אליך.. תשתפי אותי. תני לי מקום"

~~~~~~~~~~

רגליים שלי קשורות קרסול לירך ואני מרגישה קצת כמו תרנגולת למכירה במשקל בסופר. זה משפיע עלי מנטאלית מיידית ,מכניס אותי לענן נעים.

ואז הוא הופך אותי. 

ומתחיל לדגדג בכפות הרגליים.

אני רגישה מאוד, נעה קשורה מנסה לברוח מהמגע איך שאני רק יכולה.

החתול/אריה שבו מת על זה.

"אוווווו איזו תגלית! צעצוע חדש"

הוא מפסיק לרגע , עולה מעלי ומתחיל לנשוך אותי נשיכות קטנות בצידי הגוף.

זה מדגדג כואב ואני צוחקת, נעה ממנו, ומתחננת שיעצור. 

הוא לא.

"מה זה ? איפה חשופית שתוקה? ככה את שתוקה? איפה שתוקה?

ואני נקרעת מצחוק. כי זה מדגדג.

~~~~~~~~~~~~~~

אני על 4 על קצה המיטה רגליים מפוסקות. 

הוא מנחית עלי את השוט במכות הולכות וחזקות. 

מכה חזקה אחת נוחת ישירות בין הרגליים.

אני צורחת ומתכווצת. 

~~~~~~~~~~~~~~~~

הזין שלו בתוכי ואני גונחת מהנאה.

הוא מזיין, ומצמיד את המגיק ומרחיק. ועוד ועוד. 

ואני גומרת בצרחה. 

ואז הוא מזיין עוד קצת את הכוס,

וחודר, בלי הכנה, ובלי סיכוך וללא אצבעות שהכינו אותי מראש, את תוך אחורי. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תספרי לי מה את אוהבת. מה קשה יותר ומה פחות. לא תמיד נעשה את מה שאת רוצה אבל אני רוצה לדעת מה המנעד שלך"

הוא מכסה אותי בשמיכה עבה. כמו של ילדה קטנה.

חם לי ונעים לי.

הוא נשכב לידי. 

המגע שלו, הקירבה שלו- נעימים לי. 

בא לי לתת לו אלף נשיקות קטנות.

אני עוצמת את עיני ברוגע. ונרדמת.

כשהכל נגמר, ושנינו היינו לבושים ועומדים כבר על הרגליים, הוא אמר לי שזו הייתה לו גמירה חזקה מאוד, יוצאת דופן.
ואני חושבת שהוא לא מבין עד כמה המילים הללו, האמירה הזו, עושה לי טוב. עושה בי מילוי בנפש, וחיוכים.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הוא שואל שאלה אחר שאלה.
חלק אינפורמטיביות עלי, וחלק כדי לנסות להבין. כאלו שאין להן באמת תשובה אולי.
אני עונה. כהרגלי אני חשופה לפניו. כנה במה שאפשר. משתדלת לענות מהלב היכן שהמרחב לא מתבטא בתשובה בינארית אחת.

יש לו ספק שנראה בעיניים והשגות.

אני מרגישה נשפטת. ומתחילה לכאוב לי הנשמה. אני מרגישה למטה ודמעות עומדות לי בעיניים, אבל לא יוצאות.
ומתוך הכאב הזה, אני מרגישה גם את הכוס למטה, מתחמם ומתלחלח לו עוד.
ולכי תסבירי לו שכואב לך נפשית עכשיו, מהסשן המנטאלי הלא רצוני הזה, מתחושת המושפלות שאני מרגישה כשאני נשפטת במקום הכי פגיע שלי , אבל כפועל יוצא גם נרטב לי הכוס עוד ועוד.

אם הוא היה מזיין אותי עכשיו שוב? הוא היה מגלה שהוא מזיין עיסה. בובה אנושית מתנפחת.
אם היה מרביץ, היה מגלה את הסף היכולת גבוהה מאי פעם.

מי יכול להסביר את זה?
זה רק סם? אנדורפינים וכימיה במח?
אני מתקשה להאמין. ואני גם מתקשה לתת הסבר.

אולי- הגוף יודע דברים שהראש לא יבין אף פעם.

~~~~~~~~~~~~~~~~

הלשון שלי בתחת שלו.

ואני מנשקת אותו מהלב, מתענגת על השינוי בקולו עם התגברות העונג.

וזה כיף לי.

וזה מרגיש לי אינטימי.

~~~~~~~~~~~~

אני בוחרת ככה.
כי אני צריכה ככה.
לתת.
להלקח.
לכאוב.
לסבול.
לבכות.
לכאוב נפשית.

לאפשר ולענג.

למה אני בוחרת וצריכה ככה?
מי יודע? בטח לא אני.

אבל אני כן יודעת שאני מודה לך על מה שהיה (בלי לתלונן על מה שאולי יכול להיותועל מה שספק חסר, דווקא ממקום שמעריך את מה שיש) ושאני רוצה עוד. בבקשה.

והכי יפה?

שזה לכאורה פרטי ואישי,

אבל לדעתי המון אנשים יכולים למצוא בזה את עצמם.

באמת מישהו חיוות לי את החוטים במח לא נכון.

כי אני מחכה לך.

שתיהיה רע אלי בצורה כל כך טובה.

שתקרא לי בשמות אבל תלטף עם העיניים. שתדמיין יחד איתי ותפנטז איתי.

שתכאיב עם הידיים אבל תענג את הנפש.

שניצור יחד, אתה מעלי ואני מתחתיך,

בוא, נגרש לך את המחשבות הרעות ונחסום יחד את כל העולם מסביב.

אני מחכה למערבולת ולאטרף שאתה, ולתחושות הסאבמיטיביות שאתה מצליח לעורר בי,

תחושות שחשבתי שאבדו עם הזמן ועם קהות החושים ואינם עוד.

בוא.

קח את הגרון שלי.

לפות אותו כמו שלפטת אז.

כמו שאתה עושה בדרכך השונה.

ככל שאתה לומד לסמוך עלי שמותר להיות רע איתי, כך אני לומדת לסמוך עליך שמותר לי לשחרר איתך.

ככל שאתה תכבול אותי, אני אהיה לך שחרור. 

קח אותי בכל איך שאפשר ותיקח ממני לעצמך- מהפשטות ומהנאת הגןף ומחדוות ההבנה ההדדית, בדסמ נקי, פלוס 2 סוכר בבקשה.

היי אתה- סחוף.

בבקשה, בוא.

אני יושבת על הריצפה על הבירכיים.

יש בתוכי פלאג לא קטן ודילדו שנדחק לתוכי כנגד הריצפה. המלאות הזו כואבת ומחרמנת.

הוא יושב על הידיים שלי, שמעין מחבקות אותו בזמן שהוא מזיין לי את הפה, קובע את הקצב באמצעות הזזת הראש. 

מדי פעם הוא יורק עלי או סותר לי. מדי פעם הוא מכסה את עיני.

מדי פעם הוא לוקח דילדו נוסף ודוחף אותו לפי יחד עם איברו.

" זה מה שצריך. את לא צריכה לחשוב יותר מדי או לדבר יותר מדי. 

חור. את צריכה להיות חור."

~~~~~~~~~~

עבר כבר לא מעט זמן לתוך הסשן. הכל כואב לי. 

הציצי הקשור כואב. הכוס והתחת כואבים.

החדירה לתחת ללא כל חומר סיכוך- מיץ כוס או רוק מרגישה כמו נייר שיוף.

אני מתחילה ליילל ממש.

כנראה בקול חזק מהרגיל.

הוא עוצר לרגע את התנועה שלו בי "חשו, אדום?"

ולוקח לי שניה לענות כי אני שוקלת את השאלה. היא במקום.

האם אני בקצה? 

לא אני לא בקצה.

"לא. עוד לא. זה עוד לא אדום".

~~~~~~~~~~

"מלוכלכת , זה מה שאני אעשה ממך, מלוכלכת שלי"

"אני לא רוצה להיות מלוכלכת"

"אבל את תיהי. כי אני רוצה. כי ככה אני רוצה"

~~~~~~~~~~

אנחנו מתקרבים לגבול קשיח שלי.

הוא קשיח בגלל ניסיון עבר רחוק ולא חיובי. 

"תעשי" הוא מבקש.

וקשה לי ממש.

אני שותקת. מסתכלת אליו, מקווה שהוא יוותר. אני נושמת עמוק ומהר. אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יוותר לי אבל אני גם לא רוצה. במקום זה אני אומרת בקול חלוש ואמיתי "תעזור לי בבקשה, תוריד אותי".

והוא אומר לי את מה שאני צריכה לשמוע , משפיל אותי במילים שלו שחודרות לי את המח ומניעות אותי ואת הכוס שלי קדימה. מאפשרות לי לרצות אותו מתוך הנתינה. מתוך מקום התמסרותי מאוד שנמצא בתחתית.

מתוך המקום הנמוך במיינד קל לי יותר לעשות את הדברים שקשים שלי.

ואני עושה.

"ילדה טובה" הוא מלטף לי את הראש "ילדה טובה".

אולי הלילה את עוד תבקשי,

שאקח אותך אל תוך השקט הגדול"

וקצת התרחקתי מלכתוב סשנים. 

אולי כי ברגע הכתיבה פתאום עולה בי משהו ריגשי יותר, רגשני יותר שמתפרץ ממני.

בכל מקרה חדוות האטרף עוד חיה בי. וצועקת. ומחפשת פורקן. 

מחפשת אנדורפינים וקושי וכאב מזוקק שנכנסים לתוכו יחד לכמה שעות יחד.

בועה משותפת.

אסקפיזם בניחוח בדסמ.

~~~~~~~~~~

אני מחשיבה את עצמי סאבית מנוסה. 

לא כזו שקל לנער או לזעזע.

כזו שאוהבת ללכת על הקשה, לטייל על גבולות היכולת.

אני לא אגיד מילת ביטחון בנקל (אני כן אחראית מספיק לעצמי להגיד אותה כשצריך), במקום זה- אני אמתח את הגבול שלי עד היכן שאוכל. ככה אני צריכה את זה.

אני סאבית כבר מספיק זמן לדעת מי ומה אני בדיוק, מבלי לייפות את זה בצבעים רומנטים. 

אני מאזו גם נפשי וגם פיסי, וכשנדרש ממני שניהם הנפש שלי חווה פורקן והקלה. קשיי היום יום נראים לי קלים יותר. בלוטת הסבלנות גדלה.

הסשן של היום לא היה דומה לאף אחד מקודמיו.

לא ברמת הקושי.

לא ברמת העוצמה.

לא ברמת הכאב.

ההצלפות עם קיין וספנקר על אחוריים לא מחוממים.

קשירה של חזה עד לציור של פסים שנותרים כסימנים שלך בי ועלי. 

החניקה המהממת של ידיך סביב צווארי. אקט שאני לא יכולה להרוות ממנו. שמרגיש טוב כל כך. מרגיש בטוח אל מול הלקיחה.

זיון הכוס והתחת עד שהתחלתי לבכות. 

עד שלא התרגשת מהדמעות♡

משהו השתנה הסשן הזה-  בך או בי?

משהו אחר יצא ממך, עמוק ומחוספס יותר. משחרר אותי יותר ממחשבות ומדאגות.

זה קושר את האלמנטים הסאבים שבי יותר אל האלמנטים הסאדיסטים שלך.

ובא לי לרצות אותך עוד ולתת לך עוד.

ובא לי שיתחשק לך לקחת. 

~~~~~•~~~

"אתה יודע, אתה מריח כל כך טוב" אני מסניפה לו את הזיפים

"באמת?"

"כן, יודע למה?"

"למה?"

"כי אתה רע אלי"

"מישהו חוות לך את החוטים במח הפוך"

("ואתה מת על זה")

~~~~~~~~~

והנה גם הפוסט הזה יצא לי ריגשי וכמעט שלא תיאורי. 

לך תסמוך על סאבית :)

אני מאמינה בטקסים.

למשל בקולר.

קולר שהוא בוחר איך ומתי לתת, יש לו משמעות עבורי והוא חייב לציין כברת דרך ואמת ביחסים. 

מעולם לא היה לי קולר באתר, מבלי שהיה לי קולר במציאות. זה לא הפיקסלים שחשובים לי, זו הענקה עצמה, זו ההצהרה שבנתינה.

לכן, יש גם משמעות בהחזרה של הקולר, בפרידה.

קבלה של שנה חדשה וקבלה של קולר- יש קצת קווי דימיון, לא? את לא בוחרת איך הם באים , ובכחך להחליט על איך ייגמר.

כך קרה, שלפני חגיגות ה 2023 קיבלתי כמה החלטות טיקסיות שהסימליות שלהן חשובה לי.

1. אני לא נשארת בבית לבד. זה לא עוד יום.

2  אני לא יוצאת לשום מועדון. על אף אהבתי הכנה לבדסמי ולפומביות- ערב שנה אזרחית חדשה זה כנראה לא זמן טוב לצאת. אפילו שיש הזדמנות ומבחר אופציות ורצון שלו. 

3. טקס קבלת השנה החדשה יהיה בין השאר- מלא צחוק, חברים והנאה אמיתיים, כמעין סימן דרך לשנה החדשה שתבוא.

2022 נגמרה באכזבה איומה, מפח נפש ושברון לב אמיתיים.

טקס סיומה, וקבלת 2023,  יהיה סימן דרך לשנה שאני מזמנת לעצמי. לחיים שאני בוחרת לנהל ולחיות. מהלך חיים שאני כותבת לעצמי.

מערכה ראשונה: אפילוג- הצבת מטרות ועבודה קשה-

שישי בוקר החל במה שאולי אפשר לכנות אותו משימות. אבל משמעות המשימות משמחת ומחייכת והיא מקור לגאווה גדולה מאוד של הישג לא מבוטל, בכל קנה מידה,  שהשגתי לגמרי לבד, ב10 אצבעות.

מערכה שניה: מוסיקה טובה-

ערב שישי- היהודים לייב.

שמעו. אין כאלו דברים. לפני זמן מה שמעתי הופעת אורח שלהם והוא היה צרוד ממש. אז אמרתי שבטח הסמים וההופעות גמרו לו על הקול. לא! הוא כנראה היה חולה. כי הקול שלו זה עוד הקול שלו, וזו חתיכת הופעה!

זה מדהים שלא שמעתי אותם איזה 20 שנה , ועדין שרה איתם את כל המילים של השירים המוכרים.

מי שהיה טינייג'ר או סביב גיל 20 בשנות ה 2000 - זו הופעה מאסט.

מערכה שלישית: קירבה ואינטימיות.

לא סקס. לא סשן. לא מזדיינים. 

נעימי.

6 אורגזמות.

זהו . לא בא לי לפרט יותר.

מערכה רביעית: בילוי שבת בנאלי.

בלי עוד אורגזמות. לצערי.

קפה ושיחה טובה. רעיונות להתנהלות כלכלית טובה יותר (אני כל כך רגילה לתת עצות בנושא, וכל כך לא רגילה לקבל. ועוד עצות טובות ממש שאני כנראה אאמץ).  ואז נכנסים לאיימקס להקרנה של אווטאר בתלת מימד.

סרט מהמם ביופיו.

אם כי בתור אמא קשה לי לראות סצנות של ילדים מתים וקשה לי לראות סצנות גרפיות כל כך של התעללות בחיות.

וכן, אני יודעת שזה סרט, ואני בכל זאת לא יכולה להקליל. אני סאחית חנונית ורצינית.זה מה יש.

מערכה רביעית- *מצונזר*

מצונזר מסיביות אישיות.

כואב לי בסרעפת.

תודה על זה ועל ההפתעה.

בואי 2023.

בואי כי אני מוכנה עבורך וכי אני מחכה לך.

בואי טובה ואדיבה ורכה ונעימה.

בואי בשיא תפארתך , בואי ותהייה טובה אלי. 

תכלס, יש לי נפש רומנטית. והיא עד כדי כך רומנטית שלעיתים מחוות קטנות,  ושאין להן הרבה משמעות זוגית,  בעיקר מגברים שהיו מוגדרים בני זוג - מבלבלות אותי ממש וגורמות לי לראות את המציאות במשקפיים ורודים, 

וזה קצת מצחיק , כי מצד אחד אני מייפה את המציאות בעיני, מאמינה לסיפור של עצמי, ומצד שני אני מתוסכלת ומרגישה קושי פנימי לנוכח קשיי המציאות הסובייקטיבית.

וזה ניכר בי התנהגותית.

מבולבלים?

גם אנחנו.

מכירים את הסרט beautifull mind? 

הוא מתגבר על המחלה שלו על ידי זה שהוא מחניק את הדמויות הלא אמיתיות בראשו. לא זורם איתם. 

באחד הדיאלוגים הוא שואל את חברו משהו בסגנון- האם זה לא מה שקורה לכל החלומות שלנו, אם אנחנו לא מפתחים אותם?

ולנה נזכרתי בזה פתאום?

לא רוצה רומנטי יותר ולא רוצה ריגשי.

רציתי פעם וזה היה בביס הצרכים שלי בכלל והיום מחניקה וממיתה את זה בי.

ועם המות של אשליית הרגש החזק מתים גם תוצרי הלוואי- רצונות, ציפיות, תקוות, ובעיקר אכזבה וכאב.

וזה בכלל לא פוסט עצוב.

מי שירצה את זה ממני? ירצה מחוייבות או חום של אהבה זוגית, את מה שיש לי להציע כמכלול, שזה בכלל בכלל לא מעט?- יצטרך להרוויח הפעם. 

יצטרך לעבוד קשה ממש כדי להרוויח.

כי כרגע? אני מדי מאוהבת בחופש..

כל כך טוב לי החופש עם סקס ועם בדסמ ועם מלא חברים סביבי. מאוהבת קשות.

הנה שיר סופר רומנטי.

שדווקא כן מזיז לי מיתרים בלב.

(וואלה הגירסא של רביב כנר פי כמה יותר טובה משל ריהנה)

צחוק כנה של ילדים (אפילו מבדיחה שאת לא מתחברת אליה).

תותים טריים שנקטפים מערוגות ארוכות, מתוקים מתוקים.

סרטי קאלט של ילדות ומה שהם עושים לך בבטן.

יופיים של הכוכבים וירח.

התרפקות של חתולה חמה על רגליים קפואות ביום גישמי.

חברת אנשים אהובים ואוהבים.

~~~~~~~~~~~

מבט עם נצנוץ רשע שכזה בעיניים.

מגע רעב וזין שעומד מתוח דום לקראתך, מרוגש לא פחות מהכוס הרעב שלך.

חום גוף של תשוקה סוערת.

התאפקות שלו באחורי, רק כדי להמשיך להסב סבל ענוג, ואז כשהוא מקשיח עוד רגע לפני הסוף.

חוסר אונים ושליטה שלו בך תוך כדי.

זעקות כאב (שלי) וחיוך משלים (שלו).

אורגזמה שניבנת בך בסבלנות והשקעה ומתפוצצת בך ברעש גדול.

~~~~~~~~~

הידיעה שיש מי  שבחיים שלך כדי להשאר, שאת לא לבד.

לא משנה כמה תריבו או על מה לא תסכימו.

עזרה הדדית אמיתית.

מעורבות אמיתית בכל תחומי החיים.

שותפות וחברות.

אהבה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~