יומן מסע

יש בי נביעה יתומה.

יש בי רעש פלגי מים זורמים, וכחול שקוף, וציפורים בשלל צבעים חגות מעל.

יש בי חום ויש בי ירוק צומח לגבהים.

יש עוד לא מעט זמן עד שתראה  ועד שתיגע.

וגם לא ידוע אלו נסיבות יתפסו אותנו הרגע הספציפי הזה, או מה יהיה.

אם כי , ברור, בכל מקרה - שיהיה טוב.

רק מה עושים עכשיו, ממש ממש ברגע זה-  עם החום גוף הזה , הנוסק מעלה מעלה,

מה עושים עם הנביעה , הזו, המוסתרת.

כיצד מתגברים על הזרמים בגוף,

ועל הגוש בבית החזה- שרוצה.

אני בכלל לא חשו, אלא נביעה יתומה. 

רטובה.

שלולית.

אני ♡

מכירים את זה שלא שקט בפנים?

לא יודעת מה מבעבע בי בדיוק.

איזה חלק בנפשי גורם לכוס שלי לטפטף לנוכח מחשבות עליך, אדוני.

אני רעבה.

לרוע שלך. לליטוף

לקולך ולמגע ידיך.

לכלי המשחיט ולנשיקות. 

להגיון הבריא ולחוש ההומור. 

ליצירתיות ולאומנות שבלקיחה הגסה.

הרך והאכזרי מתערבבים להם כך, שזה משפריץ את נישמתי החוצה. 

מחרב מצעים.

אני רעבה אליך.

געגועית, בורחת לריפוי בעיסוק המותר.

מלטפת את מדי הזונה שלי.

בוחרת צבע לק ונעלי עקב דקים.

תוהה מה המראה הזה עושה לך בבטן בפנים.

אני מבעבעת, אדוני.

עוד שניה וחצי אגלוש החוצה מהסיר.

כולי קצף לבן שוצף וגואש,

כולי חום ואדים,

ורק הברזל החם, העוטף, שלך, מונע ממני התפרצות לא רצונית בתזמון לא מתאים.

אני מתגעגעת אליך, אדוני.

ועד שניפגש?

אמלא שורות כתובות של געגוע,

אמלא את ליבי בעוד אהבה חמה,

אמלא את עורקי בכמיהה עמוקה,

אמלא את ראשי, במחשבות עליך.

ובבוא העת ,

אגיש לך,

ארוז יפה ומוקפד על הפרטים הקטנים-

אותי.

נשיקות אדוני.

וגעגוע.

♡

בא לי לאהוב אותך בקול.

אבל לא אהבה רומנטית כזו, מתייפייפת,  למרות ששנינו יודעים שאני יודעת להיות גם רומנטית למדי.

אלא אהבה כזו של סאבית לאדונה. 

היא שונה במהותה. עמוקה יותר. מבלגנת לי את כל הרגשות האחרים בבטן וקושרת אליך את הנשמה.

בא לי להיות גאה בקול.

בא לי להראות את הסימון של ניקך על עורי לכולם.

להראות את הסימנים של התחת הדואב. 

להסתובב עם קולרי לאור יום.

לצרוח.

שאני גאה. שאני אוהבת. שאני שייכת.

להתרברב.

עבורי זה הרבה יותר מזיון אגרסיבי בחורים שלי.

הסקס הוא כלי חשוב, אבל בסופו של יום הוא כלי- להביא אותי ממצב מנטאלי מסויים למצב מנטאלי אחר לחלוטין.

אני ייצור מיני מאוד, יצרי, רעב ומלא תשוקה. ואם זאת, עבורי, הסקס הוא תבלין (נהדר) לבדסמ.

אני כל כך שלך.

ובא לי לתת לך את העולם.

בא לי שיהיה לך טוב.

הכי טוב שאפשר.

הכי טוב שאני יכולה לעשות לך, ואז עוד קצת.

וזה בעיני- בדסמ. 

זה בעיני המהות- אהבה בדסמית.

#מחשבות.של.געוגוע.ורעב.

הוא הופך אותי בפתאומיות על הבטן וחודר לי לאחורי.

לא ענדתי את הפלאג כבר חודשים,

הוא לא הכניס אף לא אצבע אחת  קודם,

ואין עלי או עליו טיפה של שמן.

רק מיצי כוס שלי, שמתפזרים ונותנים  סיכוך.

אני מייבבת מהכאב. מרגישה שנקרעת. השרירים מתכווצים, מוחים על המתחותם באופן הזה.

הוא שואל אותי האם לצאת. זו לא באמת שאלה. זה ברור לשנינו כי מיד אחרי זה הוא מציין שזה שלו. ומתחשק לו עכשיו.

כואב לי מאוד, ואני מבקשת ממנו שיגמור, אבל הוא אומר 'לא' ומאיץ את קצב החדירה. חזק יותר, עמוק יותר. 

לאט לאט השרירים נעתרים לו ואני מרגישה רטיבות של גמירה בין רגלי.

כשהוא יוצא, שנינו מביטים גם על מיצי הכוס שלי מרוחים על השמיכה.

"זה דם, סאבית?"

"כן אדוני".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ברזל פוגע לי בתחת. 

אני צורחת מכאב.

לא היה חימום של שוט.

לא היתה הכנה של ספנקים קלים עם היד. 

ברזל קר על עור לבנבן.

אני מתפתלת מהכאב והוא מקבע אותי על ידי לחיצת כף רגלו אל השכמות שלי. 

אני ממש מייבת.

"כואב, סאבית?"

"כן אדוני"

"יופי. עכשיו עוד 20".

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשהחיה בך מתפרצת כך, 

ללא הכנה מראש,

אני מתאהבת בך עוד.

אני שלך עוד.

אני לגמרי למרותך.

תודה

♡

אני חשה את נקודת הרתיחה.

מרגישה אותה למטה בדגדגן הנפוח.

מרגישה אותה ביובש המתפתח בגרון כחסר לו רוק. חסר לו אותך.

מרגישה אותה בורידים.

מבעבע לי הדם.

וזה מפליא אותי כל פעם מחדש.

כמה שהצורך הזה גדול בי.

למרות הקושי לומר את המילה עצמה. להגדיר את עצמי בפשטות, להכיר במה ובמי שאני בקול. 

למרות השאלה "האם אני?" העוברת בי מדי פעם.

כי ברגעים האלה של הצורך, התשובה ברורה לי פתאום כפס מדמם של קיין על תחת מורם, אדמדם מליטוף השוט.

ובטח שאני יכולה ללא. לתקופות ולפרקים שתגדיר. וודאי שיכולה ללא. וכל עוד זה לא- אז זה לא. מעולם לא קרה שלא צייתי למרותך, ומעולם לא יקרה.

אבל מספיק הרמז לבאות,

מספיק תמונה של קיין שרואה באליאקספרסס ושוקלת לקנות,

מספיק הזכרונות שעולים במוחי.

ואני לגמרי מרוגשת.

לגמרי שם איתה. ההיא שחיה בי. הסאבית שצריכה.

הדפיקות בלב מצפות לך.

העור, כבתולי, רך, מתאווה להאדמתו.

סופרת רגעים של סוף שבוע על אש קטנה ומה שבוער זו אני. ברגעים האלה השייכות מועצמת. אני כולי אש.

למרות שרטוב, מה שבוער זה הכוס והמיינד המשלהב אותו.

צעצועה על אש. על הגריל.

שלך.

הוא יושב לידי, קרוב אלי, רוכן מעלי עם פלג גופו העליון, קרוב קרוב. הזיפים נעימים לי בלחיים.

ריחו מסמם אותי קלות.

אני שרועה על הספה כך שהתחת ממש בקצה. הידיים נחות לצידי גופי. הרגלים מפושקות. 

לא צריך שום כלים לנעול אותי כך. מספיקה בקשתו החרישית שאשאר במנח הספציפי הזה.

סטירה נוחתת לי על הכוס ואני מתכווצת.

"אל תזוזי" הוא אומר, ברכות מהפנטת הזו שלו. זו כמעט נשמעת כמו בקשה אבל זו לא.

אני פותחת רגלי.

הבטן מתכווצת כמוכנה למכה הבאה, מוכנה לאי תזוזה.

ואז הוא מלטף.

"תגידי, סאבית"

סטירה

"מה זה יותר, מפחיד או כואב?"

הליטופים נעימים לי כל כך ואני נוזלת ממש. מקולו הרך, ומהמגע התובעני המנוגד לכל הרוך ההורג זה.

"מפחיד אדוני"

כמה סטירות חזקות מכווצות.

"נכון סאבית.

אז תפחדי."

Take my body

If you want my body,

Take my soul.

הוא שר.

ואני הרגשתי אותך.

הכי קרובים.

הכי שלך.

תודה♡

יש משהו ביום הזה, בטקס הזה שלנו, שמדגיש לי כל פעם מחדש, כמה זה לא ברור לי מאליו.

כמה חששות ופחדים יש בי.

ואולי מישהי אחרת יכולה להיות טובה לך יותר ממני,

מתאימה לך יותר,

מסוגלת ליותר.

מתאמצת יותר וטועה פחות.

יפה יותר ומצחיקה יותר.

מעוררת יותר.

אבל זו אני פה. 

ואני אוהבת אותך כמו שאף אחת אחרת לא תוכל. 

ואכפת לי.

כל כך אכפת לי , ממך וממה שבנינו פה.

וזה יקר לי. 

לגמרי וממש.

אני מאמינה בנו.

ומבקשת,

על בירכי החשופות,

ומתוך גופי הדואב מגעגוע,

להמשיך להיות שלך, אדוני.

בבקשה

♡

בוא אלי,

תניח ראשך אל בין שדי, תרגיש את נשמתי הכבדה והרשה לי ללטף את ראשך.

הרשה לי לנשום אותך לתוך תוכי.

בוא אלי,

ככה, כמו שאתה, עירום.

הרשה לי להיות הפורקן לטרדות הרבות המנקרות בראשך היפה, הרשה לנו להיות הבועה המשחררת, החדר הפרטי, המוגן.

בוא אלי,

חבק אותי חזק, קרב גופך לגופי הכמה להיות איתך,  מתחתיך, וסביבך.

כן, אני יודעת שזה מוזר, אבל הגוף שלי לא מסוגל לקבל כאב היום. דואב לי מדי בנשמתי מלהתגעגע אליך.

הכאב האחר, גם הוא יבוא. כשתחייך יותר. כשתנוח קצת.

יש לנו זמן, אהובי. יש את כל הזמן שנרצה.

בוא אלי,

אתה בטוח פה, אצלי.

לא יכול לטעות.

לא יכול לבחור שגוי.

לא יכול אלא להיות לי למושלם. להכי טוב לי בעולם.

בוא אלי,

ותן לי את הזכות-  להיות לך.