שומע את הפעימות?
זה הכוס הרעב שלי בוכה אליך. הדופק שמזרים אליו דם מתגבר לכדי יצירה מוזיקלית לכבודך.
מיליון צביטות קטנות על עורי מזכירות לי את המגע שלך, מאירות בי חשקים אפלים.
הם תמיד אפלים. החשקים שלי. ככה אני בנויה. הם תמיד שחורים וקשוחים ורעבתניים במיוחד.
יש בי רצון לרדת על ברכיי לפניך,
כמו שאני אמורה ויודעת,
ואפילו שאתה לא בקטע של מניירות בדסמיות שכאלה, אבל זה לא מוריד מאומה מהחשק.
יש בי צורך להושיט לך את גרוני.
תיראה את הלחי שלי?
היד שלך רק במרחק קל משם.
גם מפלחי אחורי.
גם מחוריי.
גם מליבי ומנשמתי.
וזו תמיד הבחירה שלך.
תראי אותי נמסה ממש. חמה. דרקון יורקת אש.
תיראה אותי רכה. מוכנה אליך. עיסה של כמיהה ורצון.
שומע את הפעימות?
זו ההתרגשות הגואה בי, לנוכח העתיד לבוא עוד מעט.
זו הציפיה שנוזלת לי בין הרגליים. מטפטפת על הריצפה הקרה.
כל החורים מפמפמים תקווה אליך.
כל הגעגוע רוצה להתפרץ.
שומע אותי בפעימותיי?
אתמול בטלפון, אמרת כל מיני דברים שהאירו אותי אליך עוד יותר.
ועשו אותי יותר שלך.
יותר נזקקת לך.
יותר נמצאת פה עבורך.
יותר בוחרת להיות.
כל יום בוחרת להיות .
אני יוצרת פעימות גופי ונשמתי עבורך.
אתה שומע אותן?
