יומן מסע

אני לא אוהבת פרחים.

לא מתחברת לקונספט שמביאים לך משהו שאמור למות בעוד כשבוע.

הוא יודע.

אז הוא הביא לי פרחים בצורה קצת שונה.

ובגלל שאני כזו רברבנית, הייתי חייבת לשתף.

אהובי שלי.

תודה רבה על הפרחים.

ובעיקר תודה על הבנה שלך מי זו אני, 

ומה גורם לי להמשיך לנשום,

תודה על אהבתך ועל הקבלה שלך אותי, על אף שזה לגמרי לא פשוט.

תודה.

נ.ב.

פוסטים של זיונים סוערים בתחת ובדסמ, יחזרו מיד עם מעבר החום.

איתכם הסליחה על הוניל והמתיקות :)