בור ללא תחתית.
זו אני לפעמים.
ראינו יחד תכנית על גארי רידג'ווי, והקריין אמר שהיה לו דחף מיני בילתי נלאה.
אז גם אני ככה.
עוד לא רצחתי ועוד לא אנסתי אף אחד, וגם לא זרקתי גופות בנהרות, אבל גם בין רגלי יש פסיכופטית לחלוחית רעבתנית ובילתי ניתנת לריסון.
"תזיין אותי" אני מבקשת ממך בקול חנוק. בשקט. בקול שכמעט ולא נשמע. כי לא מגיע לי. לא הרווחתי.
ואתה מניח כרית על ראשי, ומשתמש בי. מרתק אותי עם משקלך. כבד לי ואני נחנקת.
אבל אני רגועה.
קשה לי לתאר את הרגע הזה, שהוא מזוקק בצורך. זה אפילו לא הנאה פיסית. זה תרופה. זה לדעת שאתה מספיק פה כדי להשתמש בי כחור. לדעת שאכפת לך. לדעת שאתה יודע מי אני.
הנפש רגועה.
כשהפסיכופטית נוטפת מבין רגלי החוצה, שוטפת את התעלות.
~~~~~~~~~~
אתה מעביר אצבעותיך על גופי העירום, הצמוד אליך.
ואני חמה חמה. כמהה.
אתה נוגע לא נוגע.
האגן שלי מתחיל לנוע אבל אני לא יכולה להלביש אותך עלי, ללא שיתוף פעולה. אתה ממשיך ללטף. אני אוהבת את זה. את הליטופים. ושונאת.
הגוף שלי רוטט אליך. ואתה בשלך.
ליטופים עדינים. כתף, גב, בטן ירך.
אתה לא נוגע בשום איזור ארוגני לא צובט, לא מוחץ שדיים, לא סוטר לכוס. לא מספינק על התחת. לא מתקרב לשום איזור ארוגני והם בוערים כולם.
ואז אתה מחדיר לתוכי את אצבעותיך.
אחת.
ושניה.
שלישית.
ורביעית.
כף היד שלך לא קטנה.
ואתה לא זז באיטיות.
כל המהירות שהצטברה בך מהליטופים של מקודם, התגברו לקצב המהיר של היד.
זה כואב לי.
רחב מדי.
אולי ציפורן סוררת ששורטת אותי,
אולי זה הרוחב עצמו.
ומתוך הכאב בין הרגליים מגיעה גמירה מטורפת. אני צורחת אותה מתוכי.
ואתה לא מפסיק.
הכאב בי מתגבר כי עכשיו הכל מכווץ.
השניה מגיעה מיד. צמודה.
ואז אתה נשלף מתוכי באבחה.
ומשאיר אותי כך.
פעורה ונפעמת. אליך.
ושלך.
