אני מודה שכעסתי בבוקר.
בליל רגשות של תסכול וכעס ואכזבה ועצב מליל אמש התגבש הבוקר לכדי כעס.
והייתי צריכה לפרוק אותו. כדי לא להתלבש לך, על מצפון ומוסר.
הייתי צריכה חוסר אונים, שיבוא בהתאמה לחוסר האונים שהרגשתי.
הייתי צריכה התמרה מהנפש לגוף - לשחרור.
הגעתי הביתה מוקדם יחסית
התארגנתי לאט.
התקלחתי.
בהחלטה אימפולסיבית של רגע אפילו עשיתי חוקן (על מה לכל הרוחות עבר לי בראש - בפוסט אחר).
כשהוא הגיע הוא התחיל להוציא מלא ציוד מהמגירה.
שכבתי על הגב, הוא אזק לי את הידיים והרגלים באזיקים וריתק אותם ללולאות שקיימות למטרה הזו בארבעת קצוות המיטה.
הוא החדיר לתוכי פלאג.
בעודי שוכבת שם, עירומה ואזוקה, הוא ליטף אותי עם היד הגדולה שלו. והרגשתי את עצמי מתחילה לשקוע.
בשלב הבא הילבשה עלי המסיכה. זו שלוקחת לי את הראייה, זו שמקשה עלי לנשום.
אז, כבר הייתי לגמרי בסטייט אוף מיינד הנכון.
בעוד הפלאג בתוכי, הוא החל להחדיר אלי דילדו גדול.
לא חויתי חדירה כפולה, והמלאות כאבה לי. וככל שהדילדו התעמק בי, הכאב והקושי להכילו- גדלו.
ואז הוא החל לשחק איתי.
להצמיד מג'יק.
להרחיק.
לזיין עם הדילדו,
להביא לכמעט גמירה,
לדחוף את הראש המתרומם שלי מהמיטה חזרה לשכיבה, דרך החור שאיפשר לי לנשום.
לזיין שוב עם הדילדו.
לגרות.
לשגע.
בשלב מסויים, הוא הרחיק את הדילדו מיד עם תחילת הגמירה, אלא שמה שבדרך כלל היה מוביל לאורגזמה הרוסה, הוביל, כנראה בשל הגירוי והצורך הגדולים, לאורגזמה ללא מגע.
כמה?
3?
6?
אני לא יודעת.
אני רק יודעת שהרגליים רעדו, וכשהמג'יק, שהמשיך להיות צמוד אלי גם ברגעים של מיד אחרי הגמירה, הוציא ממני כל מה שהיה ניתן.
עד שכאב לי הדגדגן.
עד שהמגע בו, על אף שהיה מענג, היה קשה מנשוא עד לכדי דמעות.
עד שייחלתי לכאב, כל כאב, רק כדי לגמור את העינוי בין הרגליים. אבל הכאב לא הגיע. והגירוי נמשך.
לא יודעת להגיד באיזה שלב ניתן לי הקולר היומי.
הוא הפנה אותי לראותו, רק בסוף.
אבל הוא יפיפה.
תודה רבה.
ותודה גם על סשן משחרר ומקרב.
"תני לי לגעת להכנס לך לגוף
לברוח, ללכת לאיבוד
לדעת שלא הכל אבוד איתך"
