יומן מסע

יש לי כל הרבה צרות לאחרונה שזה לא להאמין בכלל. לא דברים קטנים. דברים כאלה שגורמים לך להרגיש קטן קטן , מוכה גורל, וחסר ישע.

דברים קשוחים.

ומצד שני יש לי גם כל כך הרבה טוב בחיים שאני צריכה להודות עליהם.

להודות המון ולהוקיר.

ולמרות שלפרקים זה קשה לי, (כי זה הרבה יותר קל להתפחלש בתוך הרע),

אני בוחרת לראות את הטוב שיש. ויש. 

בכח בוחרת.

במודע.

ובין הדברים הטובים שיש לי להודות עליהם, 

הילדים,

העבודה,

הבריאות,

בין כל הדברים החשובים והטובים האלה- נמצא אתה.

ואני חושבת כמה מזל יש לי, שיש לי אותך.

שיודע לעשות ולא רק לדבר.

שיודע לפרגן, ולא רק לבקר.

שיודע לתת, ולא רק לקחת.

שיודע לקחת, אבל בדיוק איך שצריך.

שיודע ללטף, ממש אחרי הכאב המנחם.

שיודע לחבק.

ולכרבל.

לעטוף.

ולתת תחושת ביטחון מושלמת.

אני מודה  לך שאתה נמצא בחיי.

ואני מודה לך שאתה סובל אותי.