הוא שם לי כיסוי עיניים ומוביל אותי מהסלון למיטה.
ידיים ורגליים קשורות לווים שמוכנים מראש בקצות המיטה.
על הבטן.
גאג זין בתוך הפה, לא מאפשר לי משפטים שלמים, לא מאפשר לי לבלוע רוק מרייר אותי.
שתוקה.
אין כאב, אם יהיה כאב, לא אוכל להכיל מחר, וחבל לפספס.
אז יש כאב אחר. עמוק בתוכי.
מעומעם בהתחלה והולך ומתחזק. בילתי נסבל. מעייף. משפיל.
הפאק משין מחוברת אלי.
אני חסרת שליטה לחלוטין. חסרת יכולת לזוז. לא רק בגלל הקשירה אלא עצם הנעיצה מקבעת אותי.
חור.
ללא הפסקה.
לא דקה ולא שתיים וגם לא שלוש. יידים שלו עלי. מרגיעות אותי, מלטפות אותי.
זה פועם בתוכי, קודח בי וחופר בי כאילו לא הייתי אני, אלא כלי שמועבר בו חותר לניקוי.
מאלץ לתוך הדגדגן.
"דברים שאני עושה כי אני אוהב אותך" הוא אומר וזה נכון. נדרשת הרבה מאוד אהבה להטיל כאב וכח על מי שזקוק לזה ממך.
מאוד מהר החפירה בי עוברת ממענג למענה.
אני בוכה.
וזה לא מפסיק.
זה נכנס עמוק יותר לתוכי, מהר יותר, דופק בריצפת האגן, משפשף כל הניכר בדרכו.
הגוף מתקשח מהמאמץ. כל השרירים נתפסים.
המח מתרוקן לאט.
ומתוך הקושי והניסיון להתמודד מגיעה לפתע אופוריה חמה מגיע שחרור. הגוף מפסיק את כיווץ וכל השרירים משתחררים. הרפיה מלאה.
חם לי ונעים.
אין אורגזמה ואין עונג פיסי.
אבל יש ריחוף.
מעין קבלה של המצב.
אני שוכבת ומקבלת. כי זו המהות כרגע, לקבל, להכיל, להתמיד, להיות חור.
זה לא יפסיק עד שהוא לא ירצה שזה יפסיק, עד שלא נותר ממך כלום מלבד קבלת המצב.
מלבד ההרגשה של שימוש.
של כח.
של שליטה במהירות ובעוצמה ובעומק החדירה. מכוון מראש ומחושב.
עד שתאפסי כוחות.
עד שתתחנני להפסקה.
~~~~~~~~
זמן מה אחר מכן שנינו בסלון שפוכים מתחת לשמיכה. הוא מחפש את השלט נוגע בי בין הרגלים.
הכל רגיש.
אני ממהרת להתכווץ.
"סגור לרגל שיפוצים".
