סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני שנתיים. 1 באפריל 2022 בשעה 11:37

אז לכבוד יום ה 1 באפריל אמרנו שנוריד קילור.

ככה, בישביל הצחוק.

לראות מי יפנה אליו ומי אלי.

מי יגיב כמו אדם ומי כמו חיה.

בישביל הצחוקים.

 

 

אז התיישבנו על הספה והורדנו קולרים.

וזה כאב.

וזה היה מוזר לראות את הניק הצהוב שלי בלי הניק שלו צמוד.

החזקתי מעמד בדיוק 3 דקות.

 

ואז אמרתי- אוקי. הבדיחה הזו עלי.

 

 

זה כל כך מוזר כמה כח יכול להיות למשהו שהוא סימלי וטיקסי במהותו.

וכמה כח אנחנו נותנים לסמלים הללו שאנחנו בוחרים.

 

 

 

הרגשתי מועקה בלעדיו, על אף שזו הייתה אמורה להיות בדיחה. מתיחה.

 

הקולר שלי חשוב לי.

 

תודה לך עליו.

 

 

Sandman​(סדיסט){בדימוס} - הכאב הזה היה קשה מדי.
אוהב אותך
לפני שנתיים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - גם אני.
הרגשתי שהנשימה נעתקת לי
:)


אוהבת אותך מאוד♡
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י