אני מעירה אותו מוקדם.
אתמול נרדמתי בלעדיו. נדמה לי ששמעתי אותו אומר לי "אני אוהב אותך" כשהוא נכנס למיטה. זה היה מאוחר. יכול להיות שחלמתי את זה, אני לא בטוחה .
אני מעירה אותו כי אני מתגעגעת.
אנחנו ביחד לא מעט ואני עדין מתגעגעת מאוד.
יש בי בור, ולפעמים הבור זועק.
אז אני מעירה אותו והוא לא רוטן. אני מתרגמת את זה כרצון שהוא גם שלו.
הוא מתעורר לאט.
קרוב אלי, בחיבוק צמוד צמוד. זה נעים.
הוא מזיין אותי בתנוחה הספציפית הזו, ואני משפריצה מאוד .
אני תמיד מופתעת כמה נוזל יוצא ממני, בעיקר לאור העובדה שדקה לפני הייתי בשירותים והתרוקנתי. היכן הגוף שלי אוגר כל כך הרבה ברטולין?
הוא מסובב אותי על הבטן ומזיין אותי עוד.
זה נעים ככה שכל השליטה אצלו. דוחף אותי מטה עם היד דרך הראש. זה נעים שאין לי יכולת לזוז. זה נעים שאם ירצה, יעשה כראות עיניומולא אוכל להתנגד . עצם הידיעה הזו- נעימה.
כשהוא מסיים, אני עדים בוערת.
אני מבקשת רשות לגעת בעצמי. לדעתי רוב הזמן הוא לא זוכר שאני לא נוגעת בעצמי בלעדיו.
הוא מאשר.
אני נוגעת בי, והוא מזיין אותי עם היד.
אני ממשיכה לנזול.
לגמור ולנזול.
פעם.
ועוד אחת קטנה,
ופעם נוספת.
אני מתנשפת.
הוא הופך לצד ומביט על השלולית במיטה.
"מרשים" הוא מציין.
אני מצחקקת ואומרת לו שגם גמרתי 3 פעמים.
"עשינו בינג' על הכוס שלך" הוא קובע .
ואני מחייכת .
מתנשפת, רטובה, קצת דביקה.