יומן מסע

אפשר לקרוא לסקס שאני אוהבת, לסקס שאני צריכה- סקס?

להיות קשורה, או עייפה מכדי לדבר, או מבושמת?

פנטזיות על חצי עילפון, ואובדן שליטה מלא.

חדירות כואבות בעודי בניילון.

אהבה לאנאלי ולו רק כי הוא משפיל וכואב?

לקחת תחת של מישהי זו אמירה ותביעת בעלות.

לי זה אומר שאכפת לך מספיק ממני כדי לקחת ממני. 

זה דפוק, לא?

אקטים שלוקחים ממני, כמה שיותר, כמה שצריך,

כשהבסיס הוא החלטה , הידע, והביטחון שלך -שההסכמה שלי נתונה לך תמיד.

האם זה עדין סקס, כשבנסיבות אחרות, שהם לא מערכת היחסים שלנו, אולי היה נראה הדבר למישהו אחר, כאקט שונה לחלוטין במהותו?

בו אולי אני שתוקה לחלוטין. אולי אני בוכה.

נדיר שאני גונחת שלא בגמירה.

זה מפריע לך שבת זוג שלך היא פסיכית ככה?

אני ילדה שגדלה ללא מגע חם. ללא נשיקות, ללא חיבוקים.

ילד שגדל בלי הרבה חיבוקים ומגע, יגדל למבוגר שקשה לו לקבל אותם.

קשה לי חיבוקים ארוכים.

לא נעים לי ליטופים.

ודווקא בבדסמ שלי, בקבלת הכאב, זה ברור מאוד שזה בדסמ. אבל סקס אמור להיות סוג של תקשורת.

הוא לא תקשורת עבורי. הוא צורך בסיסי כמעט ראשוני , במאסלו הסובייקטיבי שלי. כזה שמשתמש בי, עם מגע אגרסיבי, חדירות גסות. מילים שאוהבות בהבלחות בין המוני מילים של רוע, וגנאי, ותוכחה . נטיפים של מילים רכות שמסתררות ביער של מילים קשות . ככל שזה כך-

כך היום שלי יזהר יותר.

כך אהיה רגועה יותר.

אני מודעת לזה שזה דפוק.

תמיד הייתי דפוקה.

לטובתי שירשם בפרוטוקול שתמיד אמרתי לך מי ומה אני בדיוק.

סקס שהוא בדסמ על גבול הרע.

אז אם זה צורך שלי, ואולי לאו דווקא שלך, זו עדין התמסרות? זה עדין ריצוי?

או שאולי סקס כזה הוא רק צילו של בדסמ, לא בדסמ כלל.