יומן מסע

לפעמים אני ממש מצטערת שאני לא עושה סמים.

איזה כיף זה בטח,

להעלם לתוך ראש נקי מדאגות, עפוף בסערה מיסתורית מרגיעה עם צניחת פתיתי  שלג קלים. 

האופוריה של הוויה,

ללא חלומות רעים וטורדניים,

ללא מערבולת בבטן מרוב דאגות, וכעס, ועצב ותחושת חוסר הוגנות ואי צדק. 

ללא עיניים עייפות מבכי ולילות נטולי שינה.

ללא תחושת מבוי סתום.

ללא כל זה.

לקחת איזו שכטה קטנה.

או איזה כדורון.

ולהעלם לתוך שקע הכרית.

אבל לא.

אני סאחית, וחננה וילדה ממש טובה בעצם סהכ. בחיי.

אז נכון שעשיתי פה ושם טעויות.

חלקן אפילו קשות.

מודה.

אבל זה? זה לבטח לא מגיע לי.

אני רוצה ללכת לישון ולא להתעורר עד שימצא פיתרון.

יש כדור לזה?

נ.ב

הפוסט הזה לא קשור , אף לא בקשר זעיר כלשהו, לסנדמן. הוא מהמם. נקודה.