פעם הייתי כותבת כמעט כל יום.
זה כבר תקופה שמשהו נרגע בי, סוער קצת פחות,
ואומנם הנפש עדין מחפשת לה ריגושים, וחדשות והתלהבות,
משהו בכל זאת בגר קצת, נתמלא בביטחון וברוגע שהקשר איתך מקנה לי.
אולי כי מותר לנו, במשורה, ביחד, שלא נתמלא מהר מדי מארוחות ראוותניות, שננסה מעט כל פעם, וקצת, שישאר בנו טעם ותשוקה לעוד.
ולמרות שאני בור ללא תחתית , וגרידית, הגלים שבקצה הבאר שלי שכחו קצת, והשלווה של פני השטח, נינוחה מאויר נעים, ואדוות של עונג.
כשהזין שלך חודר אלי מאחור לאט זה עונג אחר. שליו .
אני רעבה אליך, ואתה מרגיש את רעבוני נוזל ממני, שולח אותי להתקרר תחת מי מקלחת פושרים.
נשכב מעלי, מפסק את פלחי התחת וחודר, בקצב איטי עד לכדי דמעות, לכוס הרעב.
אני לא מהקולניות בסקס, אבל ברגע זה יוצאת ממני גניחה של שחרור. לא מענין אותי שהחלון פתוח. לא מעניין אותי שהשעה שעת ערביים ואנשים מטיילים בחוץ . ברגע הזה יש אותי אותך גוף אחד.
אתה נכנס ויוצא לאט, ועונג מתפזר בכל הגוף.
יד שלך נשלחת לי לצואר ולוחצת, היא בול על הוריד ואני מתערפלת. מסיבות בריאותיות מזמן לא עשינו את זה . האקט הזה , חניקת דם, מכניס אותי לזון מיידית. הרבה יותר מכל חניקת אויר.
הכל נהיה רגוע יותר ושקט ואיטי. כל הדאגות נעלמות לי מהמחשבות ונשאר רק ריכוז- לנשום, לכווץ להרגיש, להתענג. להיות.
העולם כולו מצטמצם ומתרחב לפי זה.
אני עפה ואתה מגביר.