יומן מסע

אני שונאת שהוא מטופף לי עם המקל על התחת.

הוא אוהב את המקצב של המוסיקה, ואני בכלל לא שומעת אותה.

אני אוהבת מכות חזקות, מדודות, עם מרווח של כמה שניות ביניהן, כדי להכיל את הכאב.

אחרי כמה כאלה, הכאב לא כואב.

הוא נותן מכה ששוברת את הקיין, ואני לא זזה.

המח שלי בדיסוציאציה מהגוף, ואני בתעופה מקסימלית.

זה אומנם לוקח קצת זמן, מתחילת הסשן ועד שמגיעים למקום הזה, אבל זה בדיוק המקום הנכון.

אם היה דבר כזה- מטרה בסשן, אז זו בדיוק המטרה.

הניתוק הזה, והריחוף שמגיע עמו.

מילוי מצברים. עם זנב.