פעם, לא ממש מזמן האמת, חשבתי שאינטימיות זה סקס.
ורציתי המון סקס כל הזמן.
אולי ,כדי להוכיח לעצמי שקשר הוא אינטימי. בצד השני של אותו המטבע- חוסר סקס התפרש אצלי כחוסר אינטימיות משוועה.
משהו שאני לא יכולה להכיל.
אני עדין רוצה הרבה מאוד סקס. ואני לא עדין לא יכולה להכיל חוסרו.
אבל בד בבד מתגברת בי ההבנה שסקס, תדיר ככל שיהיה, איננו סממן לאינטימיות. ומעולם לא היה.
"אם אחרים היו רואים איך אני מזיין אותך, זה היה נגמר בתלונה במשטרה" הוא אומר.
ואני מחייכת כי זה נכון.
כי אני צריכה להיות אנוסה, להלקח. להרגיש מלאות כוחנית. אם אפשר, חצי ישנה, לא מתנגדת.
זה אפילו לא סקס.
זה חדירה חד צדדית בכח לכל חור שיבחר. אולי מפה גם החיבה שלי לאנאלי, כי זה כואב, כי זה משפיל.
ובעצם - אין לסקס שום קשר לאינטימיות בינינו, אותה בנינו לאט, מניסיון חיינו ומליבינו החם.
היום אני מציעה הצעה אחרת לפירוש הזה עבורי.
אולי אינטימיות היא היכולת לספר לך על אמת מה עשיתי ומתי ומה בא לי ואיך.
אולי אינטימיות היא היכולת לדבר איתך על מה שפחות נעים לדבר עליו.
אולי אינטימיות היא הכלה. היא הבנה. היא חברות.
אולי זה בדיוק מה שצריך.
