יומן מסע

אני לא אוהבת אותך ואתה לא אוהב אותי.
מסתבר שכבר לא מעט חודשים שלא.

וזה עדין עובד כנראה כי יש רצון ותשוקה. ואהבת בדסמ. והערכה הדדית אמיתית.
שלי כלפיך. אבל גם שלך כלפי.
יש אפילו געגוע ורצון להיות יחד. אינטימיות. צחוק.

אבל את הרגש ההוא, המיוחד- אין.

זו לא תלונה, זה תיאור מצב.
זה לא חסר לך ואני עוד לא החלטתי אם זה חסר לי. החומה גבוהה מדי.

אבל כשהוא תפס את הפנים שלי בשתי ידיו, קירב את המצח שלו אל המצח שלי, צמוד צמוד בתשוקה, בחום, בערגה, הורה לי להסתכל בעניו, ואמר לי, בשקט בשקט, בקול עמוק -
"אני אעשה כל מה שביכולתי, הכל, כדי שלעולם לא תיפגעי. אני מבטיח לך",
אז פתאום הרגשתי שמשהו בכל זאת קצת חסר לי.

ועדין, כשישבנו יחד על הספה שלך, ושיתפתי אותי בכאב, ובפחד, ובהתלבטות, ונקרע לי הלב לשמוע,
הבטחתי לך שאם זה נכון- אנחנו מתחילים לחיות. מנצלים את טיפות הזמן שהגורל מאפשר לנו ומנצלים אותה עד תום, מממשים כל פיסת פנטזיה שנותרה בך. שרק ניצניה נבטו.

הבטחתי לך שאני פה לצידך, בישבילך ועבורך, לא משנה מה.

ולא שיקרתי לך.

~~~~~~~~~~~~~

פנקייקים לעצמאות זה בית.