יומן מסע

יש לי חרא של מצב רוח.

ממש ממש ולגמרי.

כזה שהגוש מצטבר בחזה , אבל הדמעות מסרבות לרדת.

המח מסרב לדייק את הסיבה,

ולב מתכנס פנימה ומסרב להפתח.

הגוף עייף.

הל השירים מורגשים ולא בקטע טוב.

וכל מה שאני -.נראה לי שלילי,

וכל מה שאני עושה-  נראה לי טעות,

וכל מה שאני חושבת עליו - נראה לי טיפשי,

וכל מה שאני מרגישה -כואב לי.

והמשקפים פתאום בצבע אפור כהה עם עננים של סערה. וקר לי גם כשלא קר לי באמת.

ואני בכלל ילדה של צבע.

וחום.

אדומים וכחולים ורודים וסגולים. 

לא רק בקטע בדסמי. 

אני מרחמת על עצמי בתקופה האחרונה.

מאז.

יותר מדי.

הרבה יותר מדי.

לא מתאים לי לכתוב פוסטים כאלה.

בכלל לא מתאים לי.

יושמד.