יומן מסע

אני רוצה אהבה איתך. גם גדולה מהחיים אבל גם פשוטה ושגורה,  אהבה בתוך החיים,  כזו שמטפטפת דרך הסדקים הקטנים של יומיום. 

אהבה שלא עושה דרמות, רק מפזרת רמזים קטנים שמישהו רואה אותך. ערפילים של אכפתיות, ושל מחשבה הדדית, אתה על טובתי, אני על טובתך.

נגיעות שעושות יותר רעש מאלף מילים, ושקט שמרגיש כמו חיבוק. (שקט? אני? אני, אני..). לטיפות עם איברים רטובים. נשיקה מסוג אחר, מתמסר לחלוטין.

הכמיהה התמידית שיש בי לאינטימיות איתך, זו לא חולשה — זו אמנות.

להתפשט מהמגננות שבי אבל גם בך, להיכנע לרגע, לתשוקה, לקירבה ריגשית, לא רק לאדם;

ולפתוח לב, לא רק ידיים.

ואיכשהו, בין כל ה"לא צריכה אף אחד" ל"אני חזקה לבד", נשאר מקום קטן, עקשן, שמבקש פשוט…

שתהיה.

ושתרצה להיות בחזרה. 

אני אוהבת אותך.