יומן מסע

לפעמים כשאני קצת לבד, או שהחיים מזמנים לנו קצת בנפרד, או שהוא עסוק או משהו בסגנון,
אני מוצאת את עצמי חושבת על המגע שלו בי. אולי זה נראה שאני בוהה בטיוי, או בפון. כמו עכשיו ממש ברגע זה,  אבל המיינד שלי עסוק בך.
בך בך בך.
במשקל הגוף שלך עלי בעודך חודר אותי, מקבע אותי חזק אל תוך המזרון, אל האי תנועה והחוסר האונים שתחתיך שמנקה בי סטרס ופחד מהיסוד.
ביד שלך שפורטת עלי כמו על גיטרה מתוחה, מיישרת כל מיתר, מכוונת לאט. בודקת. מתקנת. מפזרת לחות. עד שאני צורחת מנגינה נכונה בדיוק בקצב המדוייק.
בנשיפות שלך לידי.
בקולות שאתה משמיע.

לפעמים כשאני לבד, אני חושבת עליך בדיוק איך שאתה כשאתה איתי.
ובאותם הרגעים בדיוק- אני כבר לא לבד רק עם עצמי.