תגלי, ילדה. תשתפי בכל החלומות, והחשקים. גדולים כקטנים. אל תשמרי כלום בבטן. או בלב.
שואלים אותך, ילדה.
זה לא עובד ככה, את יודעת. את לא יכולה לשמור לעצמך. אסור לך. תוציאי את זה מהלקסיקון.
אז מה אם מדגדג לך בכוס תוך כדי? אז מה אם מרטיב ולא נעים במהלך היום? אז מה אם התחתונים ספוגים? אז מה אם מביך לך, ואת בכלל שכחת כבר איך מסמיקים?
תספרי הכל. אבל לא- לא לא, לא לגעת. גם לא כשאת לבד. לא לגעת בכלל. גם לא ליד. גם לא בטעות.
גם לא כשהוא רחוק וכשאת לבד.
אבל גם לא כשהוא נצמד אליך במקלחת בערב עת שינה, וידו מנקה בעדינות לא לו את כל הקימורים וכפלים האחרים. גם כשכבר בא לך ליילל. או לבכות. את יפה כשאת בוכה. בשקט.
גם לא כשהוא נשכב עליך, לקראת ההליכה לשינה וכל גופך מרגיש את כל גופו, ואת חסרת היכולת לזוז.
גם לא כשמדי פעם היד שלו מונחת על ראשך, ומקשה עליך את הנשימה לתוך הכרית.
לא לא.גם לא לבקש. את יודעת שזה לא יעבוד. זה רק יכאב. הרבה. מאפס למאה.
וגם זה שאת נושכת לפעמים, בעדינות, בפיסת העור בקטנה שהוא מרשה לך- לא תעזור לך .
כלום לא יעזור לך.
כלום לא שייך לך. לא המחשבה. לא ההחלטה. לא הביצוע. ואפילו לא הרצון.
מותר לך רק להרגיש. כשהוא יבחר ואת מה שהוא יבחר.
סתמי.
ואם כבר מדברים על כח רצון? אז לו יש הרבה. ועמידות. ועמוד שדרה. ותזדייני בשקט , ילדה. בעצם לא. אבל בעיקר בשקט. סתמי את הפה, סתומה.
אבל תספרי, ילדה. תספרי לו הכל.
******