יומן מסע

כמה מעט צריך, אדוני. 

מעט שהוא בעצם המון. 

ואחרי זמן ממושך כל כך שלא ראיתיך המגע הוא כאילו פרס. 

עונג. 

מבטך עלי, ואני? נוזלת. 

איזה עונג יש בלהעלם בתוך זרועותיך. 

בחיבוק.

בסטירה ששמורה לי. 

במילה החמה. 

כל כך הרבה געגוע שנפרק.

כאב הגעגוע שלי, שנפרס על פני מרחב נתון של נייר , התחלף לו בכאב פיסי. 

ממך. 

נכון, מעט. 

מעט ממה שיכולתי פעם. 

מעט כי למרות שרוצה לתת לך עוד ועוד אני עדין בלאי :). 

עוצמת את עיני ומחייכת. 

שלוה.

רגועה. 

שייכת. 

תודה אדוני. 

תודה על היותך. 

תודה על היום.

שלך. 

}{