סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 17 במרץ 2017 בשעה 13:52

זוהי כבר מסורת. 

ב17 לחודש אני מבקשת הארכה. 

והנה- מבקשת שוב. 

הגם יום אחרי שענדת פיזית 

הגם יום אחרי שכבר הסכמת

 

דע

זה לא מובן מאליו עבורי שאתה מאשר לי,

לא מובן מאליו שאתה מסכים.

 

מעריכה אותך כל כך,

מעריצה אותך. 

סוגדת לך. 

וזה עוד לפני, הרבה לפני, שאני מדברת עליך כשולט שלי, כאדוני. 

 

אז כן,

מבקשת את מקומי תחתיך שוב,

להיות סאבית שלך. 

כמו שאני- גאה , מתאמצת, ממושמעת, שובבה ולומדת.

ובעיקר, לפני הכל, אוהבת.

 

שלך. 

סועד קשוח - עם תמונת הפיתוי הזאת
מכירה הרבה שהיו מסרבים?
אבל תכלס זה בכלל לא חשוב
לא ההרבה
ולא התמונה
אלא מה שיצרנו פה בינינו
ומה שעוד ניצור בכדי להגדיל את הניצוץ לשלהבת בוערת ויציבה.

על כן,
קבלי את אישורי לענוד את הקולר המוענק לך ממני לחודש מלא בטוב .

קשות.
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - אדוני,
לא חשובים הרבה כמעניין אותי האחד.
ולא חשובה התמונה כשאני כמהה לדמותך לפני.

ומה שנוצר,
נוצר כי אתה מאשר.
מרשה.
מאפשר.
מכוון.
מנווט.

תןדה על מקומי מתחתיך אדוני
תודה על שהינך.

תודה

לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י