סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע

פעם זה היה קובץ מחשבות.
חלון נוסף לחייה, נטול הפנטזיה, של נפש אקסהביוניסטית.
שהתפתח למקבץ חויות שדיברו לנפשי.

זה כבר מזמן יומן מסע.
לפני 7 שנים. 17 באפריל 2017 בשעה 5:45

בוקר טוב, אדוני. 

בוקר טוב, עולם. 

 

17 לחודש הגיע. 

ב17 לחודש אני יורדת על בירכי, קבל עם וכלוב, ומבקשת מאדוני הארכה. 

 

אני עושה כך מדי חודש. 

למה?

כי זו חתיכת זכות שנפלה בחיקי- להיות שלו. 

 

כי מעבר לכך שמדובר באדם חכם, רגיש, חם, וחד,

מדובר בשולט אמיתי. 

כזה שהשליטה אצלו היא איננה משחק. כזה שמסוגל להניע אותי עם מבטו. 

 

אני יורדת על בירכי לכבוד הזמן שעברנו יחד ולכבוד מה שאני מקווה שעוד נעבור.

 

אני מסתכלת עליך מלמטה, ומכריזה, בשקט ובבטחה-

אני מוכנה לכל, אדוני. 

כי בוטחת. כי סומכת. כי מאמינה.

 

אני מבקשת,  להמשיך להיות, אדוני-

שלך.

 

}{

סועד קשוח - - ואת מוכנה לעשות כל שאבקש?
- כן אדוני! (: מה הינך מבקש? (תשובה שניתנה בזריזרות הראויה וללא פיקפוק)
- הנני מבקש את אמונך המוחלט. את יודעת בבירור שלא אפגע בך.
- יודעת בבירור, לכן לא פקפקתי.
- לכן אני מעניק לך בכבוד את הקולר לחודש נוסף. קולר המהווה הסכם לתמצית השיח הקצר שלעיל.
כבוד, אמון ושמירה.

כן כן, גם נהנה לנו ככה על הדרך,
עכשיו פה גדול!
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - :)
אווח אדוני!!

הכי גדול.
לפחות לשעה או יותר. :)

איך אתה זוכר את זה ככה? מילה במילה?

מתגעגעת כל כך.
וממתינה לרגע הזה
בו אני ישובה
בדיוק כך
ממתינה לך,
לאישורך
לכניסך אלי.


}{
לפני 7 שנים
סועד קשוח - אחת הבעיות שלי היא בעיית זיכרון
לפני 7 שנים
חשופית שתוקה​(נשלטת) - בעיה אדוני?
יתרון גדול!
(ולעיתים מלחיץ, אותי).
חוזקה ענקית שלך.
שאתה זוכר הההכל ולא שוכח כלום ומעמיד סטנדרטים גבוהים לשנינו.
או אז, הטיפוס האיטי במעלה המדרגות האלה מביא איתו רמות חדשות ומפתיעות של השקעה, עומק והתמסרות.

הגעגועים הורגים אותי

}{
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י