יומן מסע

אני מכירה את הלמטה כל כך טוב.

מכירה את המחשבות שלי שם.

את הרגשות.

כמעט יודעת איך אגיב ואיך לכוונן את עצמי שלא ללכת לאיבוד בתוך האופל.

יודעת לסמוך עליך

יודעת לאפשר לך

יודעת להתאמץ

להעריץ אותך באופן שבו אתה תמיד מעל רצונותי שלי.

אני יודעת איך אני מגיבה לכאב

איך הגוף מגיב

איזה כאב נעים לי ומגרה

ואיזה כאב מעניש ולוקח.

אני מכירה את הלמטה שלי כל כך טוב , שבמידה מסויימת הלמטה שלי הוא איזור נוחות.

אתה ,

שרוצה לערער אותי.

ללמד אותי שיעור בתעצומותי אני,

לנער את הקרקע תחת רגלי רק כדי שאראה שאחרי זעזוע שמרגיש לי כמו 100 בסולם ריכטר שהכל איתן ועומד בינינו.

ואפשר לנשום.

אתה , שמושך את איזור הנוחות שלי מתחת לרגלי,

ומכריח אותי להתעמת עם מה שלא קל לי.

עם בושה ועם פחד.

מתוך מטרה להגיע לגבהים חדשים יחדיו.

מתוך אמונה בנו.

מתוך אמונה בי.

לי,

מלמטה - היציאה מאיזור הנוחות אל הלא נודע נראית רחוקה ומפחידה.

ואם זאת,

אלך איתך באשר תורא לי.

באשר אדרש.

אבכה ואלך.

אבוש ואלך.

אתגבר ואלך.

בסופו של יום. נגיע יחדיו.

אני תמיד בעדך